מקובל לתת את מלא תשומת הלב לקטנה הנרגשת שעולה סוף סוף לכיתה א'. לנערה המתבגרת שעומדת בפני הר גבוה ששמו 'סמינ(ה)ר'. לבחורצ'יק עם פצעי הבגרות שעולה לישיבה קטנה או לאחיו הבוגר שמתחיל את דרכו בישיבה גדולה. אך לא רק הם בלבד נדרשים לתהליך התמודדות והסתגלות עם המעבר.
כל התחלת שנה ועלית כיתה הם מעבר לסביבה חדשה, לא מוכרת ולעיתים מאיימת. מחנכת/ רב'ה/ ר"מ/ חדש/ה, מורים ומורות חדשים, חומר לימוד חדש ולעיתים את תמונת מצב הכיתה -על אף שהרכבה נותר כמות שהוא- משתנה.
לדוגמא, אם בכיתות הנמוכות האלמנטים שקובעים את מעמד הילד או הילדה בכיתה לקוחים מעולם הילדים; קלמר יפה, שיער יפה, גובה או מהירות ריצה, בכיתות הגבוהות יותר נדרשת מילדיכם הפגנת יכולת חברתית, בטחון עצמי וכישורי חברה או לחילופין יכולות לימוד וכשרון קוגנטיבי בכיתה תחרותית יותר, על מנת לבסס את מקומם בפירמידה החברתית. בהתאם לכך עולה או יורד מעמדם של הילד/ה בחברה מה שיהווה עבורם שינוי והתמודדות חדשה.
אמהות מספרות על פחדים וחרדות מהם סובלים ילדיהם לקראת תחילת שנת הלימודים:
נועה - בחורה בת 15, לומדת באחד הסמינרים הגדולים, ועולה כעת לכיתה י'. בימים האחרונים, מספרת אמה, היא מסתובבת סהרורית ואכולת דאגה, מתקשה להרדם בלילה וסובלת מחרדה משתקת ממש. היא חווה לחץ עצום מתוך רצון להצליח ולהיות הכי טובה בלימודים. "מה יהיה אם לא אהיה טובה מספיק?", היא שואלת. "אומרים שחומר הלימוד קשה פי כמה וכמה מחומר הלימוד של כיתה ט'. מה יהיה אם אכשל?"
שולמית - ילדה חמודה בת 11, מכריזה כי אינה מוכנה להופיע ליום הראשון של כיתה ו'. היא סובלת מבעיית השמנה קלה, (שבאה לידי ביטוי ביתר שאת בחופש הגדול) וכעת, בשלב שהמראה החיצוני הפך להיות נושא מרכזי יותר בחיים שלה ושל חברותיה היא אכולת פחדים וחרדות כיצד יגיבו חברותיה לקילוגרמים הנוספים שסופחו אליה במהלך החופש.
יהודה - ילד שהופך לבחור ועולה לכיתה ח' חושש מאד משנת הלימודים החדשה. הוא נער ביישן ועדין. והשמועות שרצות בת"ת על הר'בה שעתיד ללמד את כיתתם הילכו עליו איימים. תלמידים בוגרים מספרים על רב'ה קשוח ועוצמתי שאוהב תלמידים חזקים ומשופשפים. ולא חוסך את שבט לשונו מתלמידים שאינם לרוחו וסגנונו.
כל מעבר כזה, כל התחלה חדשה, יתכן שמלווה אצל הילד/ה שלכם בלחץ ובחרדה לא מבוטלים.
כיצד תסייעו לילדכם לצלוח את המעבר בשלום?
1. הכנה מוקדמת
כאשר מדובר במעבר מהיר וחד, ללא הכנה נפשית והיערכות מספקת מתעוררת תחושת חרדה. אל תתמקדו רק בהכנה קוגניטיבית ולימודית. השקיעו בהכנה רגשית, שוחחו עם ילדיכם על המעבר ותנו מקום ולגיטימציה גם לפחדים ולחששות . העבירו מסר כי הסתגלות הנה תהליך ממושך ודרך חדשה עשויה להיות גם רצופת מכשולים. עצם ההתמודדות מעצימה ומחזקת.
2. הקשבה
תעודדו שיח עם ילדיכן אבל הימנעו ממתן עצות מוגבר ומהעברת ביקורת. הרבו בהקשבה ובמתן לגיטימציה לתחושותיו גם אם הם שגויות או מיותרות בעיניכן. גלו הבנה, שדרו אמפתיה לתחושות ילדיכם והימנעו משיפוטיות ומתגובות ביקורתיות ומבטלות כגון: "מה אתה דואג?!", "אתה הכי טוב בכיתה מה אתה מפחד?!" "כולם עוברים את זה. גם אתה תעבור"
3. המנעות מטיפוח ציפיות שווא
נכון שאופטימיות היא שם המשחק, אולם הבטחות נלהבות שהכל יהיה בסדר כאשר אכן צפויים קשיים אפשריים לילד - עלולים להנחית אותו ביתר מהירות אל המציאות הכואבת לפעמים ולגרום לייאוש מוגבר ותחושת כישלון צורבת. אל תבהילו אותו בתחזית שחורה ומעוננת מדי, אולם הכינו אותץו לקשיים אפשריים. שדרו שאתם מאמינים בו וביכולותיו ותנו לו את הכלים להתמודד.
4.חיזוק סמכות מוסד הלימודים
כשאנחנו עסוקות בלקטר על בית הספר/ הישיבה/ הסמינר והמורים, זה מה שהילדים שלנו קולטים. כדי שהם יקבלו את הסמכות של הצוות החינוכי וירגישו בטוחים בבית הספר, עליכן להעביר לילדיכם את התחושה שהוא נמצא במקום הטוב היותר ובידיים הנכונות "זה בית ספר טוב, והמחנכת שלך ממש מקסימה. אני חושב/ת שהיא תמצא חן בעיניך" עם זאת, לא נקבע "אני בטוח/ה שתאהב/' את המורה" – כי אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בכך ואנחנו לא נחליט עבורו על רגשותיו. עלינו רק להעביר את המסר ולקוות שהוא יאמץ את התפיסה הזאת.
5. חיזוק תחושת מסוגלות
כולנו מכירות את טיפוס האמא המגוננת שרצה אחרי הילד עם מטריה. שמשדרת לילד דאגה ומרבה לגונן עליו,ללא ידיעתה היא מעבירים לו לעיתים מסר שהיא אינה מאמינה ביכולתו להתמודד ולהסתגל. למרות הפיתוי העז, הימנעו ממתן עצות. אמרו לילד כי אתם מאמינים בו וביכולתו להסתגל למציאות החדשה. נסו לאפשר לילד להעלות בעצמו את האפשרויות העומדות בפניו להתמודדות עם הקושי שהציג. ניתן לערוך יחד רשימה של בעד ונגד כל אפשרות ולעודד ולבחור בדרך המתאימה לו. הזמינו אותו לחשוב אלו תכונות ויכולות אישיות יסייעו לו להצליח באתגרים העומדים בפניו בשנת הלימודים החדשה. המודעות של ילדכם לכוחות הטמונים בו תחזק את ביטחונו ואמונתו בעצמו ויעמדו לזכותו גם בהתמודדות עם המעבר הבא
6. רגישות לסימני מצוקה
היו ערניות. פקחו עיניים ועקבו אחרי ילדיכם עם יד על הדופק. כמובן בלי לעורר תשומת לב מרובה ובלי לשדר זאת לילד/ה. ישנם ילדים שיפגינו קושי כבר בימים הראשונים לשנת הלימודים ויש שעלולים להראות קשיי הסתגלות רק בחלוף זמן מה. ילדים מבטאים מצוקה רגשית בדרכים שונות. כך למשל, ישנם ילדים שיבטאו את קשיי ההסתגלות בצורה של הימנעות והסתגרות, אחרים עשויים להגיב דווקא בהתפרצות ותוקפנות. היו ערניים לסימני מצוקה ובמידת הצורך אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.
]]>
