נמצאים אנו בימי בין המצרים, ימים שטעונים במנהגי אבותינו, כדי שלא נשקע בתרדמת הזמן ונשכח את בית המקדש בתפארתו. דווקא בשעה מרוממת כמו חופה, השתרשו כמה וכמה מנהגים לזכר החורבן.
מן הידועים שבהם, רגע לפני שיוצאים לחופה, אנו נוהגים להניח אפר על ראש החתן, במקום הנחת תפילין, ואומרים את הפסוק: "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר". ויהי רצון, שבזכות העלאת ירושלים על ראש שמחתכם, תזכו להמשיך את דברי הנביא שם: "שוש אשיש בה, תגל נפשי באלקי, כי הלבישני בגדי ישע, כחתן יכהן פאר, וכלה תעדה כליה".
מקור המנהג הוא מדבריו של דוד המלך אמר בתהילים: "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ובגמרא, מסכת בבא בתרא, נאמר: מהו "על ראש שמחתי"? אמר רב יצחק, זה אפר מקלה שבראש חתנים. שאל רב פפא את אביי, היכן מניחים? במקום תפילין, שנאמר: "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר". וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר: "שמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".
במנהגי מהרי"ל מובא שכל קרובי החתן והכלה לובשים בגדי שבת. ושם כתב: מביאים את הכלה עם כלי זמר עד פתח בית הכנסת, ושם היא ממתינה. הרב מוליך את החתן למגדל בית הכנסת, ושם מניחים על ראשו אפר קיטמא שרופה, במקום הנחת תפילין, זכר לחורבן. וכך גם הרמב"ם פסק כך בהלכות תעניות.
ובסידורו של הגאון היעב"ץ, כתב במנהגי תשעה באב, לאחר שהביא את המנהג ליטול אפר על ראש החתן במקום הנחת תפילין, הוסיף בלשון חריפה: "גם בזו אינם נזהרים, ומי יודע, שמא כמה לא הצליח זיווגם, בעוון זה, שאינם שמים על לב אבילות ירושלים בעת שמחתם".
0 תגובות