יוסי אליטוב
סופר, עורך עיתון 'משפחה', פרשן פוליטי בכיר ומגיש בתקשורת. בשנת 2004 חיבר את הספר "בן פורת יוסף". בשנת 1997 חיבר את "שלמות הארץ", משנתו המדינית של הרבי מליובאוויטש
עוד מיוסי אליטוב:
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': י״ב לחם הפנים במקדש לא היו רק מאפה טרי וחם, הם היו לב פועם של שפע. שנים-עשר חלות כנגד י״ב שבטים, שולחן אחד שממנו ירד פרנסה ועושר לעולם כולו | ולכן אנו בוצעים לחם משנה בשבת - להזכיר שהשולחן שלנו הוא המשך למקדש ובאמצעותו יורד עלינו כל השפע והפרנסה | וגם, מעשה באנוס תמים בצפת, בדור האר”י הקדוש, שהטמין חלות בארון ועורר נחת רוח בשמים שלא נראתה מאז ימי הבית (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': בדיני אמה העבריה שומע רבי חיים בן עטר לא מתווה חברתי אלא כתב סנגוריה נועז כלפי שמיא | האדון איננו הגלות – האדון הוא הקדוש ברוך הוא ששלח את בניו לגלות. וכשם שהתורה מגבילה את כוחו של אדון על אמתו, כך נקבע גבול לגלות ישראל | "ויצאה חינם אין כסף” – אפילו אם אין בידם כיסופים, גם אם התרחקו מחיי תורה ומצוות, הייסורים עצמם הם התשלום. ומששולם החוב בדמעות ובייסורים, הגאולה מחויבת מיד (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': שבת קודש נטועה במחלוקת יסודית. הרמב״ם קובע: השבת היא זכר למעשה בראשית, ובו־בזמן גם זכר ליציאת מצרים. הרמב״ן מצמצם: עיקר השבת הוא הבריאה; יציאת מצרים איננה יסוד נוסף אלא חיזוק היסטורי לאמונה בבריאה של ה׳ | הקידוש מאחד את המתח הזה. הוא מחזיק בריאה וגאולה יחד, ולכן נפתח ב״יום השישי ויכולו השמים״ – ע״ב מילים, כנגד שם ע״ב שהוא שם של קדושה וברכה (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': עם ישראל יוצא ממצרים כשבידיו עצמות יוסף – לא כזיכרון, אלא כלב פועם. מורשת של “יוסף ה’ לי בן אחר”: לראות בכל יהודי כבן יחיד של הקב״ה, גם כשהוא נראה זר ומרוחק מחיי תורה ולא לוותר עליו | זו לא יהדות של הסתגרות, אלא של יציאה מהסביבה הרוחנית הנוחה, מאבק ואחריות. בלי ערבות הדדית ובלי נכונות להילחם על החיבור הגלוי של כל יהודי לקונו – אין מסע, ואין גאולה (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': בקשת “דרך שלושת ימים” לא נועדה רק להטעות, אלא בעיקר לחשוף. הקב״ה הוביל מהלך מתוכנן: לאפשר השאלת רכוש, לטעת בפרעה תחושת שליטה ובגידה, לגרור אותו למרדף ולטביעה בים סוף, במידה כנגד מידה. ובעיקר – לגלות את עומק רשעו, שסירב אף לחופשה מינימלית אחרי מאתיים ועשר שנות עבדות, וללמד לדורות שאין פרט בהנהגת ה’ שאינו שקול, מכוון ומחנך (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': בפרשה זו שלושה צמתים מלמדים מהי הזדהות אמיתית עם כאב של יהודי אחר: מרים, נשארת נוכחת לצד אחיה הקטן, דואגת לו גם מרחוק, בלב ובמבט. משה, יוצא מאזור הנוחות, רואה סבל של יהודי ואינו עומד מן הצד. והקב״ה בסנה הקוצני קורא: של נעליך! | כל מנהיג וכל יהודי חייב לחוש את כאב הזולת ברגליו, להזדהות בגוף, בנפש ובמעשה, לא רק בדיבור או ברגש בלבד (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': יעקב אבינו נענש לא רק על האמירה, “מעט ורעים היו ימי שני חיי”, אלא שכך נראו חייו וכך השתקפה דמותו כמסכן ואבל | התורה אינה מבטלת את הקושי האנושי, אך תובעת מן האדם שלא יזדהה עמו ולא ייתן לו להגדיר את הופעתו ואת תודעתו | מאדם מאמין נדרש שהכאב יישא בלבו, בעוד כלפי חוץ הוא מקרין אמון בהשגחה, שמחה פנימית ותחושת ייעוד ושליחות (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': מה שלומדים מיוסף הצדיק: כשאדם חווה נפילה, אל לו לשקוע ברחמים עצמיים. עליו לחפש את ייעודו ולהפוך את הניסיון לשליחות, כדברי יוסף: 'כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם' | אם נשכיל לפרוץ את הגבולות הפיזיים והמנטליים של הבור - כיוסף הצדיק שהיה 'גְבַר קָפוֹז' - נגלה שאנו כבר ניצבים בפועל על מסלול ההצלחה (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': חג החנוכה מגיע שלושה חודשים אחרי תשרי, כשנדמה שכל ההחלטות כבר התפוגגו | כמו תמר מול יהודה, היהודי מציג לפני ה’ את “החותמת והפתילים” — את הנר הקטן בנשמה שעדיין לא כבה — ואומר: בפנים אני עדיין שלך. וה’ משיב: “צדקה ממני” | המסר: גם אחרי נפילות, הנר הקטן חושף את האמת הפנימית ומאיר מחדש את הקשר הנצחי בין יהודי לקונו (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': יעקב מגלה בפניאל בקרב מול שרו של עשיו שהקב״ה נוכח איתו גם בתוך המאבק | בפנואל הוא כבר הופך את הידיעה הזאת מחזיון אישי לאור המוקרן החוצה. וכשהוא נושא את האור הזה, אפילו עשיו נרגע ומתקרב | מי שמזהה את פני ה׳ גם בזמן הסתר, מסוגל להפוך את המפגש הפרטי לגילוי שמאיר את כל סביבתו (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': אברהם אבינו אמר לה׳: “ואנכי עפר ואפר”, ומתוך ענווה זו צמח חסדו הייחודי. יש חסד שנובע מתחושת כוח וגדלות, שבו הנתינה משרתת את האגו; ואילו אברהם – מפני שראה כל אדם כקודם לו – ויתר על כל צרכיו וחייו, כדי לעזור לאחר | ולכן זכו בניו במצוות אפר פרה אדומה ועפר סוטה, שתיהן מבטאות ויתור למען הזולת: הכהן שמוכן להיטמא כדי לטהר אדם אחר, והקב”ה שמוחק את שמו כדי להשכין שלום בין איש לאשתו (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': הברכות שניתנו לאברהם בפרשת לך-לך מלמדות עיקרון נצחי: הקב״ה רוצה שלא רק נתברך על ידו, אלא שנהיה מקור ברכה לאחרים. “ואברכה מברכיך” — מי שמברך את חברו באמת, זוכה שהשמיים מברכים אותו באותו תחום שבירך את חבירו. כך דורשים על הפסוק “טוב עין הוא יבורך”: אל תיקרי יבורך אלא יברך. כשאנחנו מפיצים טוב - הוא שב אלינו (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': בשבת אנו אוכלים דגים כי הם חיים במים, סמל לשפע רוחני ולחיים מתוך רחמים. במבול הם לא ניזוקו, שכן המים עצמם מחוברים כל העת למקור חיותם. עיני הדגים פקוחות תמיד, רמז לעין ההשגחה העליונה שאינה נסגרת לרגע. נשמות צדיקים מתגלגלות בדגים כי הם טהורים והדג מסמל ברכה וריבוי, והכנעה למקור חיותו. המסר: מי שאינו נכנע לאמת - סוגר עצמו בפני ברכה (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': מסע התיקון מתחיל מבפנים, בהשבת הלבבות – “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם” – וממנו יפוץ האור החוצה, לכל האנושות (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': רבי לוי יצחק מברדיטשוב והחתם סופר פירשו ש־“ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עוונות” פירושו שבחג הסוכות, זמן התשובה מאהבה, הקב״ה הופך את עוונות השנה היוצאת למצוות — “זדונות נעשות כזכויות”. ואזי הקב״ה מתגמל בשכר את השבים מאהבה על עוונותיהם שנעשו למצוות | שני הצדיקים נפטרו באותו יום – כ״ה בתשרי, בהפרש של 30 שנה, כסמל לכך שדרכם מלמדת: כשיהודי שב מאהבה, גם חטאיו נהפכים לאור (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת׳: חמש שלבים בתשובה: ושבת עד לבבך – התבוננות פנימית לראות את פירות המעשים הטובים מול פגעי המעשים הרעים | ושב ה׳ אלוקיך את שבותך – הוצאת כוחות הקדושה מטומאה ושיבה אל המקור | ושב וקבצך – קיבוץ גלויות והיציאה מהגלות | ומל ה’ אלוקיך את לבבך – הקב”ה מסיר את עורלת הלב | לאהבה את ה’ אלוקיך – ה’ נוטע בלב האדם נטיות חדשות לטוב, קדושה ותורה (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': נותרו ימים ספורים ליום הגדול שבו נזכה להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו, על ישראל ועל העולם כולו. וכדי להיות ראויים לכך, עלינו לערוך חשבון נפש ולפתוח בצעד קטן ראשון – צעד שמספיק כדי שהקב”ה יתגלה כ”אורי וישעי ומעוז חיי” | והכלי המרכזי להמלכת ה’ על אורח חיינו הוא מידת הביטחון: כאשר אנו דבקים בביטחון מלא שהקב”ה רוצה לזַכּוֹת אותנו בדין, ומתוך כך מקווים אליו בכל ליבנו – אנו באמת ממליכים אותו על חיינו, במחשבותינו, בדיבורינו ובמעשינו וזוכים בכל הטוב (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': התורה מלמדת אותנו: “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה”. לא די בקיום מצוות – חשוב האופן. מצווה בלי שמחה דומה לגוף בלי נשמה. החסידות מסבירה שהשמחה היא חלק מהותי, מפני ש”מצווה” פירושה “צוותא” – חיבור. כל מצווה היא הזדמנות נדירה להיפגש עם הבורא ולהגשים את ייעוד האדם | כשאדם מתבונן בכך, הוא חש שהמצווה היא מתנה ולא נטל, וממילא נולדת בו שמחה. הדרך לכך היא התבוננות במשמעות המצוות, הכרת תודה על הזכות לעבוד את ה’, והפנמה שזהו ייעודו האמיתי | השמחה מעניקה למצווה חיות ואור ומביאה לקרבה אמיתית עם הקדוש ברוך הוא (יהדות)
פינתו של עורך עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, ב'כיכר השבת': מצוות השבת אבידה מלמדת אותנו לא רק על אחריות להשיב חפץ אבוד לבעליו, אלא גם להשיב יהודים שאבדו בגלות אל אביהם שבשמיים. הקב”ה, בעל האבידה, מצפה מאיתנו שנאתר את אחינו האובדים ונחזירם אליו | בחודש אלול הדרישה מתעצמת: כל יהודי צריך לגלות מחדש את הניצוץ האלוקי החבוי בו, שנעלם בתוך טרדות החומר. במקביל, הקב”ה בכבודו ובעצמו יוצא “לשדה”, כמלך הפונה לעם, ומחפש את עבדיו האבודים. הוא אינו מוותר על אף נשמה (יהדות)
אולי יעניין אותך
כל הזכויות שמורות לכיכר השבת בע״מ