היום בתוכנית 'דבר ראשון' עם משה מנס בכתבה מיוחדת לכבוד פרשת בלק והמכשף בלעם המופיע בפרשה. האם גם בימינו קיימים מושגים של כישוף, עין הרע ועבודה זרה? מנס הציג תיעודים יוצאי דופן והזויים מרחבי העולם, בעיקר מהודו ומסין.
בתחילת הכתבה נראה ""מופתים"" בהודו: מכשף הודי שנוגע בילד חולה והוא מתרפא, וטקסים מטורפים של כוחות טומאה באמצעות מיקרופונים מול אלפי מאמינים כמו גם סיפורו של יוגי הודי היושב בתוך עץ במשך שנים ארוכות ללא אוכל ושתייה.
האמת המדעית: כוחה של אוטוסוגסטיה
ברבים מהמקרים הללו מדובר באחיזת עיניים, שרלטנות, ומעל הכל – כוחה העצום של האוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי). המוח שלנו תמים. התת-מודע לא תמיד יודע להבדיל בין מציאות אובייקטיבית למחשבה ממוקדת. כאשר אנו מזינים אותו במחשבה מסוימת, מערכת הסינון העצבית במוח (מערכת ה-RAS) תתחיל להבליט רק את מה שמסתדר עם אותה מחשבה.
כך פועל גם אפקט הפלצבו (והתאום השלילי שלו, הנוסבו): אדם שמצפה להתרפא מכדור סוכר עשוי לחוות שיפור פיזי אמיתי, ומנגד – אדם שמשוכנע שרודפת אותו "קללה" או מזל רע, עלול לפתח תסמינים פיזיים של מחלה רק בשל הציפייה של המוח.
דעת גדולי הדורות:
אז מה אומרת ההלכה וההשקפה היהודית על כל זה? כאן מציג מנס את שתי הגישות המרכזיות של גדולי ישראל לאורך הדורות:
גישת הרמב"ם: הכישוף הוא שקר ואשליה
אין כוחות על-טבעיים: לשיטת הרמב"ם, אין שום מציאות אמיתית בכישוף, אסטרולוגיה או אוב. הכל "דברי הבאי והבל". מדוע התורה אסרה זאת? התורה לא אסרה כישוף בגלל שהוא עובד, אלא בדיוק להפך – כדי להרחיק את עם ישראל מהשקר ומהאמונות הטפלות של עובדי העבודה הזרה. אין ולא היה דבר כזה כישוף אמיתי. הכל שרלטנות או זריזות ידיים.
גישת הרמב"ן והמקובלים: היה אמיתי בעבר, נעלם כיום
כוחות הטומאה: בעבר, הקב"ה ברא בעולם כוחות טומאה במקביל לכוחות הקדושה כדי לשמור על הבחירה החופשית, ובתקופת התנ"ך היו אנשים שידעו להשתמש בהם.
היעלמות הכוחות: עם פקעת הנבואה וביטול היצר של עבודה זרה, כוחות הטומאה הלכו ונחלשו והצינורות הרוחניים הללו נסגרו. כך אפילו לשיטה זו, בימינו אבד הידע המעשי ואין כמעט שום מציאות של כישוף אמיתי והכל אחיזת עיניים.
0 תגובות