סיירת מטכ"ל, דובדבן או חשמונאים? מפת הקומנדו של צה"ל נחשפת

מלבד נושא הבריאות והכושר לכל אחד ואחד, עסקנו בעיקר במציאות המתפתחת של ישיבות ההסדר לבחורים מבתים חרדיים בהם אחוז גבוה שמתגייס לשרות צבאי ואף מוסדות חדשים בהם הבחורים מלחתכילה לומדים תקופה ומתכוננים לשרות קרבי. מה אותם בחורים צריכים לדעת, איזה כושר נדרש ואיך מתכוננים מבחינת יכולות גופניות.

מפת היחידות המיוחדות: מי באמת נמצא בקצה הפירמידה?

ראשו של החייל נערף בטבח ועדיין לא נמצא; אימו פנתה בזעקה לנתניהו

דוד הכהן|15:58

עבור מי שלא גדל בתוך העולם הצבאי, שמות כמו "שלדג" או "669" נשמעים כמו קודים סודיים. כהן עושה לנו סדר ומשרטט את ההיררכיה הברורה של עולם הלחימה המיוחדת בצה"ל, ומחלק אותה לשלוש שכבות מרכזיות.

1. יחידות העילית

אלו הן ארבע יחידות הקצה המסווגות של הצבא. מה הן עושות במדויק? כהן מחייך: "הן לא יספרו לי, והדברים משתנים בהתאם למתאר המבצעי". ובכל זאת, התחומי ההתמצעות ברורים:

סיירת מטכ"ל: יחידת העילית של אגף המודיעין, המתמחה במבצעים מיוחדים בעומק האויב.

שלדג: קומנדו חיל האוויר. יחידה שחטפה מכה כואבת מאוד ב-7 באוקטובר כשרצה להילחם בקו הראשון ביישובי העוטף.

שייטת 13: הקומנדו הימי. כפי שכתב יורם טהרלב: "אנשי הצפרדע, אנשי הדממה". לוחמים שיודעים להגיע מהים, לצלול, ולטפל בכלי השיט של האויב.

יחידה 669: יחידת החילוץ הטקטית של חיל האוויר. נוסדה במקור כדי לחלץ טייסים שנטשו מעבר לקווי האויב, אך הפכה ליחידת קומנדו רפואית ומבצעית שנלחמת פנים אל פנים מול מחבלים כדי לחלץ פצועים.

2. חטיבת הקומנדו

שכבה אחת מתחת ליחידות העילית נמצאת חטיבת הקומנדו (חטיבה 89), המאגדת שלוש יחידות שונות שלכל אחת אופי ייחודי:

דובדבן: יחידת המסתערבים והלוחמה בטרור העירונית. יחידה עם חיכוך יומיומי גבוה מאוד מול אוכלוסייה עוינת.

מגלן: יחידה המתמחה בהשמדת מטרות איכות בעומק השטח, עבודה מרחוק והפעלה של טילים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

אגוז: יחידת הקומנדו המתמחה בלחימת גרילה, תנאי שטח מורכבים וסבוכים (מתאימה בעיקר למתאר הצפוני).

3. הסיירות החטיבתיות (הגס"ר) ומה עם חשמונאים.

לכל חטיבת חי"ר רגילה (גולני, צנחנים, גבעתי, נח"ל, כפיר, והחטיבה החרדית החדשה חשמונאים) יש סיירת משלה. כהן מדגיש כי ה-7 באוקטובר הוכיח שגם מי שלא נמצא ביחידת עילית, מוצא את עצמו בחזית הקשוחה ביותר: "הגדודיונרים של גבעתי, שלא עברו שום מיון מיוחד, נכנסו ראשונים לעזה ונלחמו שם כמו נמרים ואריות".

המודל הייחודי של חטיבת "חשמונאים": בניגוד ליחידות חילוניות שבהן המיונים (ימי סיירות וגיבושים) נעשים לפני הגיוס על סמך יומיים-שלושה מרוכזים, בחטיבת חשמונאים המיונים לסיירת קורים רק בתום מסלול של ארבעה חודשים עד חצי שנה. הצבא בוחן את הלוחם החרדי לאורך זמן – גם את הכושר הפיזי שלו וגם את העולם ההלכתי שלו.

"שוק הבשר" של המיונים: החול, האלונקה והפסיכולוגיה של הדיונה

איך מגיעים ליחידות האלה? הכל מתחיל בריצת קילומטר אחת מדויקת ואכזרית.

כדי שבכלל יפתחו עבורך את שער המסננת של היחידות המיוחדות, אתה חייב לרוץ קילומטר בזמן של פחות מ-3:50 דקות (ויש מקומות שזה כבר יורד לכיוון ה-3:30). "אם אין לך את זה," אומר כהן, "אתה בבעיה. לא משנה כמה אתה מבריק או חושב מחוץ לקופסה".

ברגע שעברת את הריצה, אתה מגיע לדיונות של "יום סיירות". כהן מפרק את התרגילים המפורסמים ביותר לשמצה:

סחיבת שקים: ריצה הלוך וחזור על חול טובעני, כששק כבד מונח על הכתפיים, במשך חצי שעה מורטת עצבים. המטרה: לעשות כמה שיותר סיבובים.

זחילות משולבות: זחילה מהירה על הברכיים והמרפקים, הרמת שק בנקודת הקצה, וחזרה מהירה.

אלונקה סוציומטרית: התרגיל הפסיכולוגי הקשוח מכולם. 20 חבר'ה רצים לעבר אלונקה שמחכה בקצה הגבעה. רק ארבעת הראשונים שמגיעים ותופסים את הידיות מקבלים ניקוד. כל השאר מקבלים אפס בסיבוב הזה. ועושים את זה שוב, ושוב, ושוב.

בסוף הימים האלה, מתרחש מה שכהן מכנה "שוק בשר": "הממיינים של היחידות השונות יושבים וממש רצים לריב עליך. אחד אומר 'אני רוצה את מספר 52', השני אומר 'לא, הוא מתאים לי לקומנדו', ומתחילים להילחם".

פיזיולוגיה של לוחם: למה חצי מהחיילים נפצעים עוד לפני שראו אויב?

משה מנס מעלה תהייה: למה בעצם צריך את כל הטרטורים האלה על החול? הרי בצבא לא באמת זוחלים על דיונות כל היום.

כהן מסביר שיש לזה סיבה פרקטית לחלוטין. חייל קרבי נושא על גבו משקל מטורף של 30 עד 35 קילוגרמים – נשק, אפוד, קשר, מים, תחמושת וציוד חם. לפעמים צריך ללכת עם המשקל הזה קילומטרים רבים. "כשאנחנו נכנסנו לעזה בפעם הראשונה במלחמה, רק האקט של הכניסה הרגלית היה צעידה של תשעה קילומטרים עם כל הציוד עלינו. חמישה קילומטרים בתוך ישראל ועוד ארבעה קילומטרים עד לאיתור הראשון".

הבעיה הגדולה, לדברי כהן, היא המעבר החד מהאזרחות. הנוער של היום (ובמיוחד בשמיניסטים) רגיל לאורח חיים עצל ורגוע, ופתאום בלילה אחד הם נדרשים ללכת 7–10 קילומטרים ביום שגרתי רק בין חדר האוכל, המגורים והנשקייה.

התוצאה? מגיפה של פציעות מיותרות. שברי מאמץ, פריקות כתף, נקעים חמורים, כאבי גב כרוניים – לא בגלל כדורי אויב, אלא בגלל כושר גופני ירוד וחוסר מוכנות של השלד למשאות.

מדריך גידי כהן: איך להישאר פנתר בגיל 47?

איך גבר קרוב לגיל 50 עדיין שומר על יכולות של לוחם סיירת? כהן מציג את "כללי האצבע" שלו, שמתאימים לכל אדם שרוצה לחיות נכון:

1. אל תהיו הרופאים של עצמכם: "אני לא רופא ולא תזונאי. גם היום, אני תמיד לוקח ליווי תזונתי של איש מקצוע, לפי בדיקות דם, משקל וגיל. אל תמציאו תפריטים".
2. תנועה יומיומית, לא בהכרח "קריעה": פעילות יומיומית לא אומרת לרוץ שעה עד אפיסת כוחות בכל יום. גם גמישות, פילאטיס, יוגה ותנועה מתונה הן אימון לכל דבר. הגוף שלנו בנוי לזוז, לא לשבת 12 שעות על כיסא ואז לישון.
3. תחמנו את אורך החיים המודרני: כהן לא מאמין שחייבים "לסגור אימון" בחדר כושר כדי להיות בריאים. הפתרון שלו פשוט: "אני עולה בכל יום 11 קומות ברגל ליחידה שלי. אל תהיו עצלנים, תהיו פעילים כמו ילדים שמתרוצצים".
4. חוק החודש לפני: הטעות הכי גדולה של בני נוער היא להתחיל להתאמן חודש לפני הגיבוש כשהם מקבלים את הזימון. כושר קרבי דורש תהליך ארוך של שנה לפחות, התמדה וסבלנות.

הווידוי של משה מנס:

החלק המרתק והטומן בחובו את שיא הדרמה של הפודקאסט מגיע לקראת סופו. כהן, כתושב מודיעין, מביע עמדה נחרצת לפיה כולם חייבים להתגייס בשביל לשמור על הבית שלנו, כולל ערבים וחרדים (למעט מי שסובל מבעיות רפואיות או נפשיות ממשיות). "ה-7 באוקטובר הוכיח שהמחבלים לא עושים השוואות. הם מגיעים לבתי קפה במרכז הארץ. כולנו חייבים לדעת לתפעל נשק ולדרוך אותו. קונספט הגדרות וכיפת ברזל יצר אצלנו אופוריה מטורפת ומסוכנת".

הלוחם שלא הפסיק להילחם: לזכרו של יונה בצלאל בריף ז"ל

את השיחה הטעונה והחשובה הזו בחרו השניים לסיים בסיפורו המצמרר של יונה בצלאל בריף ז"ל, חניך בולט של גידי כהן ב"קהל בקרב" ותושב מודיעין.

יונה היה לוחם ביחידת דובדבן. בבוקר השחור של ה-7 באוקטובר, הוא בכלל היה פצוע מפעילות מבצעית קודמת ולא היה אמור להתייצב. למרות זאת, הוא סירב להישאר בבית, עלה על מדים וקפץ עם חבריו לצוות לתוך התופת של קיבוץ כפר עזה.

יונה נלחם כמו אריה. הוא הציל אזרחים רבים, משך את המפקד שלו תחת אש תופת והציל את חייו, עד שחטף בעצמו 13 כדורים בגוף.

יונה פונה במצב אנוש לבית החולים. הוא לא מת במקום. הלב שלו, לב של לוחם, סירב לוותר. הוא החזיק מעמד במשך 417 ימים בטיפול נמרץ, כשהוא מאבד מערכת אחר מערכת ומנהל את הקרב של חייו על המיטה, עד שהפציעות הכריעו אותו.

"הוא היה לוחם בלב ובנפש, לא רק בשטח," אומר כהן בעיניים נוצצות. "הוא נלחם עד היום האחרון והוכיח לנו כמה טוב וכמה חשוב זה להישאר בחיים. הוא מסמל את האחווה, את החתירה למגע ואת המצוינות. השיחה הזו היא לזכרו"