משדרי סוף השנה עומדים תמיד בסימן סיכומים וריצות אחרונות בין קניות, מקווה ותפילות. בשיחה מיוחדת לקראת ראש השנה ויום כיפור, שוחח משה מנס עם אריאל שרפר על הלחץ החברתי של ברכות החג, על הטעות הנפוצה בבקשת סליחה, ועל מודל הורות ייחודי שנולד בכלל בתוך צריח של טנק
רשימת ה-5: למי באמת חייבים להגיד "שנה טובה"?
ערב ראש השנה מתאפיין לעיתים קרובות בהצפה של הודעות גנריות. שרפר מציע לעצור את מרוץ הברכות האוטומטי ולהבין שאין חובה להציף את כל ספר הכתובות בטלפון:
"כל המנהג הזה של רגע לפני החג, כשכולם לחוצים בין הקניות לבית הכנסת, הופך במקרה הטוב לברכה מהשפה ולחוץ – תרתי משמע."
חלף הודעות השרשרת מחנויות פרחים ומגשי פירות, מציע שרפר לגבש "רשימת חמישייה" (חמסה) של אנשים שאליהם מתקשרים באופן אישי:
- הורים: שיחה אחת חמה ומתבקשת (במשפחות רבות ההורים נחשבים כיחידה אחת).אחים ואחיות: במשפחות ברוכות ילדים אין צורך להתקשר לכולם; הודעה בקבוצה המשפחתית מספיקה, למעט קשרים מיוחדים. שרפר משתף דוגמה אישית על קשר עם אחותו הצעירה, איתה הוא חולק תאריך לידה עברי בהפרש שנים, מה שהפך לשיחת חג ויומולדת פולנית ומסורתית אחת לשנה.חברים קרובים: אלו שממש מחכים לשמוע את הקול שלך.קרובי משפחה מעבר לים: חברים וקרובים רחוקים שזהו הזמן להתרענן מולם.עמיתים לעבודה: אנשי צוות ושותפים למקצוע.
הכלל המוביל: שיחת טלפון מיועדת אך ורק לאנשים שמחכים לשמוע אתכם ורבאלית. לכל השאר – הודעת וואטסאפ קצרה ואישית תעשה את העבודה טוב יותר מהודעה בתפוצה רחבה.
המלכודת של יום כיפור: "סליחה אם" מול "סליחה ש"
לקראת יום כיפור, סוגיית החשבון הנפשי והסליחות מעלה מורכבות פוליטית ורגשית כאחד. שרפר מזהיר מפני נוסח הסליחה הנפוץ והבעייתי: "סליחה אם פגעתי".
- למה "סליחה אם" היא בעייתית? הנוסח הזה משדר ספק. הוא עלול לעורר אצל הצד השני זכרונות נשכחים מאירועים ישנים, ואף לדרוש סליחה נוספת על עצם העובדה ששאלתם באופן לא ממוקד.החלופה הנכונה: כשיודעים או מעריכים בסבירות גבוהה שהתרחשה פגיעה, יש לומר בגלוי לב ובודאות: "סליחה שפגעתי".
גם במישור המקצועי (יחסי מנהל-עובד), שרפר מדגיש כי אף על פי שמקובל לקטלג חיכוכים בעבודה כ"עסקיים ולא אישיים", בני אדם נוטים להיפגע. יום כיפור הוא הזדמנות לאומית נדירה לאיחוי קרעים ולפתיחת דף חדש בין אנשים ומשפחות.
מודל "קסדת השריונר" לתקשורת בין הורים לילדים
לקראת החזרה לשגרת הלימודים, מציע שרפר מודל שפיתח בהשראת שירותו כטנקיסט, המיועד להתמודדות עם התשובה המוכרת והלקונית של ילדים לשאלה "איך היה בבית הספר?" – "בסדר".
מערכת הקשר בקסדת השריונר כוללת שלושה מצבים, המקבלים משמעות חדשה במערכת היחסים ההורית:
[אחורי קבוע] שיחה פתוחה ושותפת חוויות בחזרה מבית הספר [אמצעי אידיש] הקשבה פסיבית ודריכות במהלך היום (זמין לשיחה/חירום) [קדמי קפיצי] שיחה יזום ואיכותית בזמנים מיוחדים (סופ"ש, שבת)
- אחורי קבוע (משדר ומקבל ברקע): המצב שבו מנהלים שיחה פתוחה על הדרך חזרה מלימודים. שומעים את הילד, סופגים את רשימת רעשי הרקע והחוויות, ומאפשרים לכל המידע לזרום החוצה. אמצעי אידיש (הקשבה בלבד): המצב שבו ההורה נמצא במהלך יום העבודה. ההורה לא מדבר באופן פעיל עם הילד, אך נמצא במצב דריכות וקשב רצוף לכל קריאה שתגיע מבית הספר או מהילד.קדמי קפיצי (קשר פיקוד ממוקד): זמנים יזומים ורגועים, כמו שבתות או סופי שבוע, שבהם ההורה מתפנה לשיחת עומק אחד-על-אחד.
מודל זה מאפשר להורים לשחרר את הלחץ לקבל דיווח מפורט בכל רגע נתון, תוך שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים ומותאמים לסיטואציה.
0 תגובות