כמה פעמים ביום אתם שומעים את המשפט "משעמם לי", במקום לרוץ לחפש עוד רעיון או לפתוח מסך, הכירו את צנצנת המשימות - רעיון פשוט שהורים רבים מאמצים כדי להכניס לחופש סדר, משחק והמון רגעים של יצירתיות (ילדים)
תקופת בין הזמנים בפתח והלחץ בבית עולה; הילדים ישנים עד מאוחר וזה משגע אתכם? תפסיקו להעיר אותם בבוקר, שחררו את הלחץ על הלימוד, תנו להם אחריות אישית. הפכו את הבית למקום של שמחה, הפסיקו להיות שופטים במריבות. הכנה מוקדמת היא הסוד לחופש רגוע |פרק שביעי בסדרת "מדברים על חינוך" עם הרב אסף רצון והרב משה רבי • צפו/האזינו (חינוך ילדים)
הילד פיתח תגובה אלרגית קשה לחלב לאחר שצרך קרטיב • במהלך הנסיעה למרכז הרפואי זיו חלה הידרדרות עד למצב מסכן חיים | הרופאים הצילו את חייו בזכות התערבות מהירה (בריאות)
הורים רבים מפחדים מאוד מההשפעות הרעות שבחוץ, ובצדק | אבל הפחד העמוק הזה מוביל אותם להפעיל לחץ נוקשה וקיצוני על הילדים | התוצאה בשטח? הפוכה לחלוטין ממה שהם קיוו להשיג | מחקרים וסיפורים מהשטח מוכיחים כי נוקשות יתר רק הופכת את הפרי האסור לנחשק ומעניין יותר | גלו איך לשחרר שליטה בחכמה כדי להרוויח את הילדים שלכם מחדש | פרק שישי בסדרת "מדברים על חינוך" עם הרב אסף רצון והרב משה רבי • צפו/האזינו
הרבה פעמים אתם כועסים על הילדים שלכם, שלא עושים מספיק בעזרה בבית ועוד | מרדכי רוט משתף בסיפור שהגיע לשולחנו והמסקנות החשובות לכל הורה והורה (מגזין כיכר)
בין הזמנים עוד לא התחיל רשמית, אבל הבית כבר מרגיש את זה: ילדים נכנסים ויוצאים, נעליים ליד הדלת, משחקים בסלון, מטבח שעובד כל היום וארוחות שמופיעות בלי התראה. לפני שקונים עוד קופסת אחסון או מתייאשים מהבלגן - יש כמה תכנונים קטנים בתוך הבית שיכולים לשנות את כל התקופה (בית, מאמע)
בעולם החינוך מרבים לשאול כיצד נכון לכנות את אותם נערים שנמצאים על קו התפר שבין הישיבה, הבית והמרד הפנימי. אבל מעבר לשאלה הלשונית מסתתרת שאלה עמוקה הרבה יותר: מה יודעים אנשי החינוך שמצליחים להגיע אליהם, ומה אפשר ללמוד מהם כבר בגיל צעיר? (חינוך)
ההבדל בין השערות וניחושים חינוכיים לאיסוף שיטתי של עובדות - למה הורות בריאה וטובה מתחילה בהתבוננות כנה וישירה, ואיך ריבוי נתונים יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנו מסייעים לילדינו להתקדם ולהצליח? (חינוך ילדים)
כשאנו רוצים להחמיא לילד על מעשה טוב שעשה או התנהגות נאותה, לא די לומר "כל הכבוד" | מילות שבח מפורטות, מדויקות וכנות מסוגלות לשנות את תחושת הערך של הילד, התלמיד או האדם שמולנו, להאיר בפניו את מעלותיו האמיתיות, ולתת לו כוח ורצון להמשיך לעשות טוב גם בפעמים הבאות | מאמר חינוכי (חינוך ילדים)
הם חוזרים מהחיידר או מבית הספר עם עיניים נוצצות ומשפט אחד שמרעיד לנו את הכיס: "אמא, לכולם כבר יש". בתקופה הזו של תחילת עונה, כשהכיסים עוד מתאוששים מהוצאות הפסח והחופש הגדול כבר מציץ מהפינה, הלחץ החברתי הזה פוגש אותנו בנקודה הכי רגישה אנחנו נקרעים בין הרצון להעניק לבין המציאות הכלכלית והחינוכית, כשמאחורי כל בקשה מסתתר פחד אחד גדול: הבושה שבלבד (הורות, מאמע)
הלב שלך צונח כשאת רואה אותו מהצד, עומד בשולי המגרש בזמן שכולם מסתערים על הכדור, והמבט שלו בעיקר מחפש דרך פנימה. את רוצה לרוץ אליו, להפוך שולחנות במזכירות או פשוט לחבק אותו חזק, אבל רגע לפני שאת מתערבת – יש טעות אחת קריטית שרוב האמהות עושות. הנה הכלים שיהפכו אותו מהילד השקוף בהפסקה לזה שכולם רוצים לשחק איתו, בלי שתוציאי מילה אחת מהפה (מאמע)
הנחיתה מהבועה הסטרילית של בית החולים למציאות של הבית יוצרת טעות אופטית כואבת שמשבשת לנו את המוח ואת המצפון. הנה הסיבה האמיתית לכך שאת מצפה מהילד בן השנתיים שלך להיות "המבוגר האחראי", ואיך מחזירים את המבט הנכון ללב לפני שהתסכול ינצח (מאמע)
במשך שנים חייתי עם סרגל ביד, מודדת מפלסי שוקו ומילימטרים של חביתה רק כדי לא לשמוע את הצרחה "זה לא פייר", עד שהבנתי שהמרדף הזה אחרי הצדק הוא בדיוק מה שהורס את האווירה בבית והנה הסיבה שבגללה זרקתי את הסרגל מהחלון, ואיך דווקא ה"חוסר שוויון" החזיר לנו את השפיות לבית (מאמע)
תמיד חלמתי להיות האמא הזו, שמגיעה לשבת עם קינוחים בשלוש שכבות ובית שמריח כמו קונדיטוריית בוטיק. בשבוע שעבר זה כמעט קרה: כבר דמיינתי את כדורי השוקולד במילוי נוגט, המצופים בקרוקנט, מונחים בגאווה על שולחן השבת. אבל אז הבטתי בשעון, הבטתי בעיניים של הילדים שלי, והבנתי שמשהו פה עומד להישבר - וזה לא השוקולד. באותו רגע גנזתי את החלום על הנוגט, ובחרתי במשהו מתוק הרבה יותר (מאמע, הורות)
זה מתחיל בנקישה קלה של משחק על הרצפה, עובר ל"שלי!" צורמני, ומסתיים בדרמה שדורשת התערבות של האו"ם לפחות.
"היא לקחה לי!", "זה לא נכון, זה שלי!", "אמאאא, היא נשמה עליי בכוונה!", ואת בכלל רק מנסה להבין איפה נעלמה הגרב השנייה של הכביסה.
פתאום את מוצאת את עצמך בתפקיד השופטת העליונה, מחלקת "תחזיר לה" ו"תבקשי סליחה" כאילו את מנהלת פה את האג הארצי.
האמת היא, שהילדים שלכם לא מחפשים צדק, הם מחפשים מנצח והגיע הזמן שתתפטרי מהתפקיד ותעבירי להם את המושכות (מאמע)
כשהיינו ילדים, יום חופש פתאומי היה נס של פעם בעשור שדרש תפילה לשלג וקצת מזל; היום, חוסר הוודאות הוא הדייר הקבוע בבית שלנו, ואזעקה או הודעה אחת בבוקר בבוקר הופכת את השגרה למגרש משחקים של אלתורים וסימני שאלה (מאמע)
הקירות כבר מזמן סוגרים עליכם, הבמבה הפכה לחלק מעיצוב הבית, והניסיון לנקות לפסח תוך כדי עבודה מרגיש כמו לנסות לייבש את הים עם כפית. בואי נניח לרגע את רגשות האשם בצד: את לא אמורה להיות גם גננת, גם עובדת מצטיינת וגם "אשת חיל" עם סמרטוט ביד באותו זמן | הנה הדרך להפוך את הטיפוס על הקירות למשימה אסטרטגית שמשאירה אותך מחוץ לתמונה ונותנת לך את השקט שאת כל כך חייבת (בית, מאמע)
המלחמה בחוץ, הילדים משתעממים בבית, ואתם רק מחפשים דרך להעביר עוד שעה בלי מסכים ובלי לאבד את זה. רוצים להיכנס למטבח אבל מפחדים מהרגע שבו הקמח יכסה את הרצפה והסבלנות תיגמר?
אספנו 5 כללים פשוטים שיהפכו את הבלגן לרגע הכי מרגיע של היום (מאמע)
בימים שבהם המציאות בחוץ לא פשוטה והילדים נמצאים איתנו בבית, המטבח הופך לאי של שפיות, נחמה וריח של בית. אין דרך טובה יותר להפיג את המתח מאשר להתלכלך קצת בקמח, לצחוק יחד וליצור זיכרונות מתוקים שמרגיעים את הלב. המתכון הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים עכשיו: פעילות משפחתית מגבשת, ללא צורך באפייה או בביצים, שמתחילה בקערה אחת ומסתיימת בכדורי "בצק עוגיות" קרירים, קראנצ'יים ומושחתים במיוחד. זה הזמן להניח רגע לחדשות, לשלוף את הבייגלה והשוקולד, ולהתפנק יחד ברגע של נחת טעימה שכולם - מקטן ועד גדול - פשוט הולכים לטרוף (אוכל ומתכונים)
שוב זה קורה: המטבח הפך למשרד, הסלון לגן ילדים, ואנחנו לכודים בתמרון בלתי אפשרי בין מיילים דחופים לאזעקות וילדים שדורשים את שלהם. זה מרגיש כמו קורונה על סטרואידים, אבל הפעם המציאות מורכבת בהרבה והציפיות מאיתנו רק עולות. הנה איך שוברים את המעגל הזה, מצליחים לעבוד באמת, ומשאירים את השפיות המשפחתית בחיים (הורות)