האם אתם הורים עגולים או מרובעים? ומה ניתן ללמוד מלוח השנה העברי

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הורות עגולה:

• מקשיבה לרצונות ותחושות של הילד ונותנת להם מקום משמעותי בקבלת ההחלטות מעודדת את היצירתיות והדמיון של הילד, גם כשזה לא מעשי או תואם את המוסכמות נותנת חופש בחירה מתוך אמון ביכולת ההכרעה של הילד מאפשרת ספונטניות וזרימה עם רצונותיו של הילד נותנת מרחב גדול לעולם הרגש של הילד. אין מספיק מקום לעובדות, לאמת אובייקטיבית, כל העולם שלהם תלוי ונסחף אחרי הרגש.

הורים "מרובעים" מאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא להקנות לילד משמעת וסדר. הם דורשים מהילד לפעול על פי הנחיות ברורות. המעשיות היא הדבר החשוב בעיניהם. הם מקדשים את הצד ההגיוני-שכלי ולפעמים מתקשים להבין התנהלות מתוך מניע רגשי. הם רואים בכך חולשה וחוסר שליטה או אילוץ מיותר.

הורות מרובעת:

• קובעת גבולות וחוקים ברורים שהילד צריך לכבד דורשת מהילד התנהגות ההולמת את הנורמות החברתיות מחנכת למשמעת עצמית ואחריות אישית עוזרת לילד להתוות מטרות ויעדים ברורים ולפעול להשגתם אין מספיק מקום לעולם הרגש והחוויה, הכל נתפס באמות מידה של מעשיות. העיגול מדגיש את ה"רוצה" של הילד והריבוע מדגיש את ה"צריך" של הילד.

ילד שגדל רק עם "עיגולים" עלול למצוא עצמו אבוד וחסר יציבות כשייאלץ להתמודד עם מציאות החיים. הוא עלול לפתח חוסר ביטחון עצמי. ילד שגודל רק עם "ריבועים", עלול לאבד את הקשר לעצמיות שלו ולתחושותיו. הוא עלול לפתח תחושת ריקנות, ניתוק ועצב.

יש אנשים שהולכים לקצוות ובוחרים רק צד אחד. רוב האנשים נמצאים על פני רצף, חלקם נוטים יותר לעיגול וחלקם לריבוע, בהתאם לאופי שלהם. נטייה זו משפיעה גם על חינוך והקניית ערכים, הורה "מרובע" מדגיש את המחוייבות למסגרת (מה שיכול ליצור "מצוות אנשים מלומדה"), בעוד הורה עגול מדגיש יותר את חווית ההתנהגות בהתאם לערכים הנכונים (מה שיכול ליצור חוסר במחוייבות למסגרת).

אפשר לראות נטיות אלה גם בעולם הטיפול. יש מטפלים ששוקעים בעיקר בחוויה הרגשית ולא נותנים התייחסות מספקת למציאות ריאלית, לדרישות המעשיות עמן צריך המטופל להתמודד בחיים האמיתיים. לעומתם מטפלים מהסוג ההפוך, רוב השיח שלהם הוא מעשי. למשל כיצד "לתקן" מחשבות ורגשות ולהתאימם לתפקוד יעיל יותר.

כאשר צרכי הילד דורשים תזוזה לכיוון העיגול או הריבוע, ההורה מרגיש חוסר נוחות "לוותר" על העמדה שלו. בסתר ליבו הוא חש שהצד אליו הוא נוטה בטבעו הוא "הנכון" יותר.

לוח השנה העברי יכול לתת לנו "מצפן" אודות חשיבותם של שני החלקים הללו. הוא מזכיר לנו את הצורך לאזן בין הדאגה לצרכים הפנימיים של הילד לבין הקניית מסגרת, גבולות וכישורים להתמודד עם המציאות.

השכל הוא דבר יציב יחסית, יש לו הגיון ברור, יש לו כללים עקביים - הוא דומה לשמש: ברור מתי היא זורחת לאן היא פונה בכל עונה והיכן היא שוקעת. עולם הרגש לעומת זאת דומה לירח, פעם מאירה ופעם פחות, פעם גבוהה ופעם נמוכה, בכל פעם זורחת במקום אחר. יש בה התחדשות  ומסתורין. הגמרא מציגה את הניגוד הזה באומרה: "שמש ידע מבואו - ירח לא ידע מבואו".

מה הדבר החשוב בחיים? השמש ההגיונית והמעשית או הירח הרגשית והאוטנטית?

ישנם עמים שלוח השנה שלהם נקבע לפי השמש. אולי להם חשוב מאוד ההגיון, הסדר והמעשיות. לעומתם יש עמים שהלוח שנה שלהם נקבע לפי הירח. ייתכן שלהם חשוב הביטוי האותנטי של האדם, הרגש, החוויה. אצלם אותו חג יכול להיות פעם בחורף ופעם בקיץ. אין קביעות. ואיך הלוח העברי? גם וגם!

את החודש קובעים לפי הירח, ואת השנה קובעים לפי השמש. כך מצד אחד ברמה הנקודתית מחוברים לחוויה, לעולם הפנימי של האדם. לצד זאת כל החודשים נמצאים בתוך מסגרת גדולה של שנה, מסגרת יציבה וקבועה. בפרשת השבוע נאמר שחודש ניסן הוא "ראשון לחודשי השנה", הוא שומר על היציבות של כל הלוח. כך תמיד פסח יוצא בחודש האביב ולכל החגים יש עונה קבועה בשנה.

החיבור בין השמש לירח יוצר מצב שבו כעשרה ימים בשנה נשארים "נטולי תאריך" (אלו עשרת ימי תשובה, הם מעל הזמן). אוספים אותם וכעבור כשלוש שנים מעברים את השנה ויש לנו שני חודשי אדר, כך נשמר האיזון. אפשר לראות בזה את האתגר בשילוב בין העיגול לריבוע, בין המסגרת לביטוי החופשי. זהו שילוב לא פשוט ולא תמיד קל לניסוח ברור, כמו היחס בין הישר לעגול (π). יש לא מעט מצבים עמומים ולא חד משמעיים. האיזון בין העיגול לריבוע הוא "משחק" של תנועה על הרצף מתוך הקשבה לצרכי הילד בכל עת.

כאשר אתם רואים צורך "לנוע" לכיוון שונה ממה שאתם רגילים אליו: להיות קצת יותר עגולים או קצת יותר מרובעים, תוכלו להיזכר בלוח השנה ולהזכיר לעצמכם שיש מקום לגיטימי לכל אחד מהצדדים על פני הרצף.

• לתגובות: haymdayan@gmail.com