הקרע החרדי סביב הגיוס – ״לא נלחמים בשביל כולם, שכולם ילחמו״
בריאיון טעון במיוחד עלה לשידור נציג הפלג הירושלמי בזהות בדויה, ופרש את תפיסת עולמו סביב מעצרי בחורי הישיבות וההפגנות האחרונות.
לדבריו, האלימות הקשה בהפגנות אינה נובעת מהציבור החרדי אלא מיחס המשטרה, יחס שלדבריו הוחרף בעקבות שיח תקשורתי עוין נגד חרדים. עם זאת, עיקר הביקורת הופנתה דווקא פנימה – כלפי ההנהגה החרדית הממסדית.
הוא האשים במפורש דמויות פוליטיות חרדיות בכירות בכך שהן שותקות מול מעצרי בחורי ישיבות, וטען שהפלג הירושלמי נלחם במשך יותר מעשור גם עבור ציבור שאינו מצטרף למאבק בפועל.
מנגד, המראיין אלי גוטהלף הציב מראה נוקבת: אם אכן מדובר במאבק על כלל עולם התורה – מדוע הפלג אינו מצטרף ליוזמות רחבות כמו עצרת המיליון, ומדוע יש תחושה של סלקטיביות במחאה?
השיחה התפתחה לעימות אידיאולוגי חריף סביב סמכות רבנית, אחריות ציבורית והטענה הקשה ביותר שעלתה – שימוש בשם התורה לצרכים פוליטיים.
״תורתו אומנותו – לכל בחור״: הקו האדום של הפלג
בסיום הריאיון הובהר הקו הבלתי מתפשר של הפלג הירושלמי: כל חוק שיכלול גיוס כלשהו של בחורי ישיבות – ספרדים, אשכנזים, עובדים או לומדים – אינו מקובל.
הדרישה היחידה, לדבריהם, היא חקיקה ברורה שתפטור כל בחור ישיבה מגיוס, בדיוק כפי שהיה במשך עשרות שנים. כל פתרון אחר ייתקל, לדבריהם, במאבק מתמשך שטרם הסתיים.
ישראל מכירה בסומלילנד – מהלך מדיני שקט עם הד תקשורתי רועם
בהמשך התוכנית עבר הדיון לזירה הבינלאומית. ישראל הפכה למדינה הראשונה בעולם שמכירה רשמית בסומלילנד, הטריטוריה שהתפצלה מסומליה.
המזרחן יוני בן מנחם הסביר כי מדובר במהלך אסטרטגי מובהק, שאינו נובע מסולידריות אלא מאינטרסים ביטחוניים ומדיניים.
לדבריו, מיקומה של סומלילנד – סמוך לתימן, לים האדום ולנתיבי שיט קריטיים – מעניק לישראל יתרון אזורי משמעותי, בין היתר בהקשר ההתמודדות עם החות׳ים ועם איראן. בן מנחם העריך כי מאחורי ההכרה עומד דיל שקט, ייתכן גם בתיאום עם ארצות הברית והנשיא דונלד טראמפ, אף שבאופן רשמי הדברים מוכחשים.
המהלך עורר סערה בעולם הערבי, כינוס חירום של הליגה הערבית ואף דיון במועצת הביטחון של האו״ם – סימן מובהק לכך שמדובר בצעד בעל משקל אזורי.
״ישראל לא עושה מהלך כזה בחינם״
בן מנחם הדגיש כי בעיצומה של מלחמה רב-זירתית, ישראל לא יוצאת למהלך מדיני כה נפיץ ללא תמורה ברורה. להערכתו, סומלילנד עשויה להפוך בעתיד לשותפה אזורית, ואף להצטרף למסלול נורמליזציה בדומה להסכמי אברהם – אם וכאשר התנאים יבשילו.
מבט נדיר מבפנים: בקברו של חסן נסראללה
החלק החריג והמסקרן ביותר בתוכנית הגיע עם ריאיון עם ההיסטוריון וכתב ״בקהילה״ יצחק הורביץ, שביקר בלבנון – כולל בקברו של חסן נסראללה.
הורביץ תיאר תופעה חריגה גם בקנה מידה מוסלמי: פולחן אישיות סביב נסראללה, הכולל תמונות, תפילות וסגידה פומבית – תופעה שלדבריו גובלת בעבודה זרה, בניגוד למסורת האסלאמית המתנגדת לאיקוניזציה של דמויות.
לדבריו, עבור העדה השיעית בלבנון, נסראללה אינו רק מנהיג צבאי אלא דמות מיתית, כמעט משיחית, שנתפסת כמי שהעלה את העדה ממעמד מושפל לעמדת שלטון.
לבנון מבפנים – אין אשליות
מעבר לחוויה האישית, הורביץ הציג מסקנה פסימית: החזבאללה חזק, עמוק במוסדות המדינה, והאמונה בלחימה בישראל מושרשת בקרב האוכלוסייה השיעית. הוא לא זיהה בלבנון ציפייה אמיתית לפירוק הארגון מנשקו או לשינוי כיוון אסטרטגי.
לדבריו, השקט הנוכחי הוא זמני בלבד – התאוששות, לא שינוי DNA.
הפקה: נריה סעדיה.
0 תגובות