פרק י"א: בספר ריטובה[1] הובאה טענה שהרב אהרן שלמה זלמנוביץ יליד ריטובה (תר"ל) שלמד בישיבות טלז וולוז'ין, התבלט כמתמיד והוגדר כ"מתמיד הריטובאי", - הוא היה הנושא לשירו הידוע של ביאליק אשר למד באותו זמן בישיבת וולוז'ין.
- רב העיר שחזר בתשובה בזכות שירי חיים נחמן ביאליק
- יחסו של מרן החזון איש לספר 'מולדת' שכתב ביאליק
- כך התגלגלה ההמצאה שהחזון איש ציטט את... ביאליק
- האם הנצי"ב מוולוז'ין נתן "הסכמה" ל"שיר המתמיד" של ביאליק?
- הפולמוס על ביאליק; מחלוקת בין תלמידי הגר"מ מאזוז לגר"י יוסף
- הסופר החרדי טען: זה הנזק שעשה "שיר המתמיד" של ביאליק
- כך "שיר המתמיד" של ביאליק מנע גיוס בחורי ישיבות
- ההבטחה של חיים נחמן ביאליק לרבי חיים מבריסק - שמנעה גיוס בני ישיבות
- "המתמיד" שקיבל חמש לירות מהמשורר חיים נחמן ביאליק
- הירחון חשף: זו הכוונה הנסתרת של ביאליק ב"שיר המתמיד"
רבי אהרן "המתמיד" שימש במהלך חייו כרב ואב"ד בסאפיזישוק, ודוקשיץ. בשנת תרפ"ד (1924) היגר לקנדה, ושימש כרב במונטריאול עד פטירתו בשנת תש"א (1941). רבי אהרן פרסם חידושי תורה בירחון הפרדס, והשאיר אחריו כתבי יד מרובים על חידושים על מסכתות נשים קדשים וברכות.
כזכור ציטטנו את דברי הרב גורן עצמו, ואת הגה"ק רבי יהודה צדקה שביאליק ראה ברב גורן כ"מתמיד" שעליו התכוון בשירו. נראה שישנם כמה שטוענים לכתר. אולם אין צורך לעסוק בספקולציות, ונראה שהשיר נכתב כמובן על מתמיד אלמוני בוולוז'ין, אבל עובדה היא שביאליק התפעל מאוד מהרב גורן הצעיר כשהוצג לפניו ופעל אצל ידידו ר' בצלאל דביליצקי בעל מפעל השוקולד צ.ד (אביו של ר' שריה זצ"ל). לתמוך כלכלית ברב גורן במשך כמה שנים.
• • •
שירו של ביאליק לא נותר לנוח במדפי הספרות והשירה, והפולמוס אותו ינקנו מארון הספרים התורני (הספרים מהם ליקטנו את המקורות לסדרת כתבות אלו, נמצאים בכל בית מדרש שמכבד את עצמו באוצר ספרים מינימלי) לא נח ולא שקט.
בשנת תשנ"א (1991) מדינת ישראל ציינה את "שנת ביאליק". ומוסף שבת קודש של עיתון 'יתד נאמן', יצא להתקפה נוספת.
הכותב המוכשר הרב יעקב ב. פרידמן כתב מאמר חריף בין היתר: "חיים נחמן ביאליק. אנחנו קוראים לו חנ"ב, לא בשמו המלא. שהרי אמרו חכמינו, שם רשעים ירקב". לדברי סופר 'יתד נאמן' הרב פרידמן: "מצאנו הזדמנות חשובה לשוב אל האיש, אל התקופה ודגליה", (מוסף שבת קודש פרשת וישלח תשנ"א).
הרב פרידמן טען ש"אחד הניסיונות העלובים בשכתוב היסטוריה, נעשה לאחרונה על ידי ביוגרף נכבד, הוגה ואיש של רוח, שניסה לארגן מחדש את דמותו הקשה לעיכול של חיים נחמן ביאליק (חנ"ב), ולארוג אותה במתכונת רוחנית".
הרב פרידמן במאמרו כנגד ביאליק, הפתיע גם את כותב השורות, בשל שהוא הצליח לתמצת את כלל פעולותיו הרוחניות של ביאליק, מעל גבי עיתון 'יתד נאמן' (בעריכת תלמידו המקורב של הגר"ש אוירבך - הרב נתן זאב גרוסמן - כיום עורך עיתון 'הפלס'), כך מתברר שביאליק בין היתר כתב פירוש למשניות, נאבק למען שמירת השבת, עסק ב'חובת הלבבות' ב"כפייתיות", והיה לו "תאווה משונה" ליישב את השגות הראב"ד על הרמב"ם, וכך דבריו של הרב פרידמן:
"המגמה הזו לפחות אינה חדשה. חייו של חנ"ב עד שעתו האחרונה - לוו בהתפרצויות רוחניות משונות שקדחו במעמקיו. כזה היה הפירוש שלו למשניות, מאבקיו למען שמירת השבת, ההתעסקות הכפייתית שלו ב"חובת הלבבות", התאווה המשונה שלו ליישב "השגות" של הראב"ד, וכאלו היו געגועיו החוזרים ונשנים לספסל הישיבה. שנה וחצי חבש-לא חבש את הספסל הוולוז'יני. כבר אז ניהל נגדו מאבק - אבל אישה של וולוז'ין המשיכה וייסרה במעמקים".
לטענת הרב פרידמן לקח לביאליק לכתוב את שיר המתמיד 7 שנים:
"עולם בפני עצמו היא הטרגדיה של "המתמיד": המתמיד אינו שיר, כי אם עשב פרא שגדל עם המחבר .שבע שנים ארכה העתקת התסבוכת הזו אל הנייר. למעשה לא הראו תאי הנפש שלו אף פעם גידול מסודר: "הייתי משתמט מבית הישיבה, רץ כמטורף במבואות וולוז'ין ונפשי מתלבטת בי כצפור בכלוב, אנוסה מזה, אנוסה... וברגע שני מסתבך ענף אחר: "נפש חדשה ניתנה בי מאלוקים, אודך כי עניתני! חיים נחמן חדש הנני! הלכתי כרגע אל בית הישיבה, שקעתי בחשק נמרץ בגמרא... עונג השתפך בכליותי, שקעתי בחשק נמרץ בגמרא... עונה השתפך בכליותי, שבעתי גיל ומשוש!!" כך, בדיוק, נוצר "המתמיד". כך מצליף השוט העצמי, במי שמנסה להמלט מעצמו".
לסיום הרב פרידמן בחר להביא לקוראי יתד נאמן קטעים מרגשים מתוך שיר המתמיד (מצורף צילום):
“הוֹ, הוֹ אָמַר רָבָא, הוֹי אָמַר אַבַּיֵי!” –
הֲפֹה בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה?
הֲפֹה מְקוֹר דָּמֶיהָ, הַנּוֹטְעִים בָּהּ חַיֵּי
כִּי מָה הֵם הַקּוֹלוֹת וּמָה הַלַּפִּידִים
הַנּוֹשְׂאִים הַנֶּפֶשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם!
“הוֹ, הוֹ אָמַר רָבָא!” – הֲתִשְׁמַע, הֲתָחוּשׁ
אֶת-כִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ, הַחִבָּה הָעַזָּה?
הֲטֶרֶם יִקְרְעוּ לְבָבְךָ הַנָּחוּשׁ
כָּל-אֹמֶר אֵשׁ חֹצֵב, כָּל-מִלָּה דָּם מַזָּה?
הַאִם לֹא תִזְרָקְךָ יָד גְּדוֹלָה נֶאְדָּרָה
אֶל-גֹּבַהּ לֹא-נֶחְקָר, אֶל-מֶרְחָק לֹא-נוֹדָע?
הַאִם לֹא יִכָּנֵף רוּחֲךָ בִּסְעָרָה
וּלְבָבְךָ כַּדָּג שֶׁנֶאֱחָז בַּמְּצוֹדָה?
[1] עמוד 78 תל אביב תשל"ה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com