פרק ג' ואחרון: נתן העזתי מסר את נפשו להזיותיו, ובאחד מימי חורף תכ"ו (1666), הוא נסע בראשות משלחת מעזה לחברון, שם ערך מסע גלגולי שלג, ומעריציו החלו לכנותו "בוצינא קדישא", תואר שנכתב במקור על התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
- נביאה, סופרה ושופרה של התנועה השבתאית שהתגורר בעיר עזה
- נביא השקר מעזה נרדם בליל שבועות, החל להזות, לפזז ולהוריד את בגדיו
בינתיים, שבתי צבי עבר לטורקיה, שם באחד מימי החנוכה נכנס לבית הכנסת, לבוש בבגדי מלכות, והגה את השם המפורש באותיותיו, ומיני אז מעריציו החלו ללוות אותו ברחובה של עיר, "בשמחה ובשירים, ויקראו לפניו, 'יחי אדונינו מלך המשיח'!" (הובא בר"ט הרופא, מעשה טוביה, ח"א, מאמר ו' פרק ג'. צוטט אצל הגאון ר"י עמדין ב'תורת הקנאות', דף כב ע"א).
נתן העזתי החליט בנתיים לבטל גם את תשעה באב[1], והוא שלח לארם צובה איגרת כזו למרבה החרפה, ולאחר ששבתי צבי התאסלם מיהר לטורקיה, והציל את התנועה השבתאית מהתמוטטות. הוא טען שבמעשה ההמרה יש בו ניצוצות דקדושה, ושאר הבלים שלקח מספרות הקבלה.
(כאגב, יצוין שבשל הזוי זה כנתן העזתי שעשה בתורת הקבלה כבשלו, גאוני ישראל בדורות שלאחר מכן, חברי בית דין ד' ארצות הכריעו שלא ללמוד כלל קבלה וזוהר, אלא מעל גיל ארבעים בלבד, ובימינו אצל המגזר הליטאי, נהגו להמעיט עוד יותר, ורק יחידי סגולה לומדים קבלה וזוהר ובגיל מבוגר מאד. וראה את שכתב הגאון רבי מאיר מאזוז: "כאשר הקבלה התפרסמה בעם – זה חורבן! זו כפירה!").
נתן העזתי שבתקופה זו, רבים ידעו על מעלליו וחזיונותיו, הוחרם בידי רבים מרבני הקהילות, והוא הסתובב בעולם בזהות בדויה, ועדיין ניסה לעשות נפשות לשבתי צבי לאחר התאסלמותו, אולם הוא עצמו סירב להתאסלם.
לאחר מותו של שבתי צבי ביום הכיפורים בשנת תל"ז (1676), שקע נתן העזתי בדיכאון ושתק במשך שנתיים. לאחר שנתיים, פרסם העזתי ברבים טענה הזויה כי שבתי צבי כלל לא מת אלא "התעלם באורות העליונים" וישוב ויתגלה במהרה (!) לא יאומן כי יסופר.
בהיותו כבן ארבעים וחמש, מת לפתע נתן העזתי, בי"א בשבט ת"מ (1680), ונקבר בסקופיה, כיום בירת מקדוניה, שלוש שנים לאחר מות משיחו המדומה.
במשך 231 שנים נשמתו של העזתי, התנודדה בין עולמות, ולא ידעה מנוח. להשחית יהודים, ולעורר תנועה משיחית הרסנית, שרבים המקורות שהיא גרמה לאסונות רבים בעם ישראל, כתנועת הרפורמים, והשואה, גרמה לבית דין של מעלה, שלא לקבל את נשמתו, אף למדור כף הקלע, החמור ביותר בגיהינום.
אלא, שבשנת תרע"א (1911) נשמתו של העזתי תוקנה באחת, ובספר 'רוחות מספרות' למקובל הגה"ק רבי יהודה פתיה הובא, שרוחו המעונה של נתן העזתי באה אליו לבקש תיקון, ורבי יהודה פתיה תיקן את נשמתו מן חטאיה הרבים, והביא לה מנוחת עולמים.
נספח:
אחת הדעות שאת הספר הקבלי 'חמדת ימים' שהודפס בשנת תצ"א (1731), ע"י המקובל רבי ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר - נתן העזתי כתבו, ונהרות של דיו נשפכו בדבר ספר זה, האם מותר ללומדו או לאו.
הראשון שדן בזיהוי ספר 'חמדת ימים', הוא רבינו היעב"ץ שקובע בנחרצות שמחברו הוא לא אחר מאשר נתן העזתי, נביאהּ, סוֹפרהּ ושופרהּ של התנועה השבתאית.
דעתו של הרבי ממונקאטש בעל ה'מנחת אלעזר' שאין לבטל כליל את 'חמדת הימים', כיון שהוא ספר ליקוטים, ויש בתוכו חידושים טובים, ולמרות שנכנסו לתוכו דברי מינות, כגון צום מיוחד לעילוי נשמתו של ישו הנוצרי.
ברם, מנגד דעתו של הגר"ח פלאג'י ש"הנביא" נתן העזתי לא אשם בטעות שלו שהאמין בשבתי צבי, ובדיוק כמו רבי עקיבא שטעה בבר כוכבה. עוד מוסיף הגר"ח פלאג'י שיש קבלה שאסור לדבר על מאמיני שבתי צבי.
לגבי דברים אלו משתומם הרבי ממונקאטש על דבריו שמצדיקים את 'חמדת הימים' ומגדירם כ"חזות קשה... אליה וקוץ בה מכאיס וסילון ממאיר" וממשיך: "אי להשיב על דברי הבל ולהתדמות להתנא הקדוש", ומוסיף הרבי: "ועוד הוסיף חטא על פשע... לא יאומן כי יסופר שיהיה כזה נדפס מרב מגדולי הספרדים".
בסופו של דבריו מסנגר הרבי ממונקאטש על הגר"ח פלאגי ומעלה השערה שהוא כתב כן כיון ש"הספרדים בימינו בטבעם רובם נמוכי השכל נוחין להתפתות ולהאמין לכל דבר". (ראה ספר 'חמישה מאמרות' לרבי ממונקאטש).
יצוין שבנושא זה נכתבו ספרים שלמים, עם צדדים לכאן ולכאן, ולמרות דבריו החריפים (כרגיל) של הרבי ממונקאטש, בימינו רוב המקובלים והחסידים מעיינים בספר "חמדת ימים", והמחלוקת בנושא הוכרעה. ועיין במאמר מורחב שפרסמתי בבמה זו לפני מספר חודשים ע"פ מחקרו המעמיק של החוקר החסידי הגה"ח ר' יחיאל גולדהבר שליט"א.
לקריאה נוספת:
- חגי הוברמן, 'קהילה יהודית בעזה', ההיסטוריה היהודית של עזה וסביבתה, מאברהם אבינו ועד ההתנתקות בהוצאת 'ראשית ירושלים' תש"פ.
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' מופץ ב'ראשית ירושלים' תשפ"ד.
• • •
[1] ראה: ynet, צפו ב"אלוקיסטיות" - החסידות שמאמינות באכילת חזיר. אריאלה שטרנבוך 01.11.16
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com