"למה אתם לא מתגייסים - הרי פיקוח נפש דוחה הכל"? | סדרת 'דע מה שתשיב' - הפרק החמישי

אם אכן דבריך נאמנים, למה מצינו במקומות רבים בתנ"ך שהיו קיימים מערכות צבא רבות, מדוע לא הסתפקו בחיל לומדי התורה בלבד, וכי הדור שלנו טוב יותר מהדורות הקודמים?

>> למגזין המלא - לחצו כאן

שלוש תשובות בדבר:

קריאה בליכוד לסרב לצו בג"ץ: "לוקחים אוכל ממורים רק כי הם חרדים"

משה בשן|16:56

א. אין ספק שצריך גם מערכת צבאית ואין סומכין על הנס. ולפיכך בכל התקופות שהיו בזמן חז"ל הקימו גם מערכת צבאית לוחמת. אולם לצידם הקימו גם חיל לומדי תורה. אנו צריכים שלכל הפחות על כל חייל יהיה בן ישיבה שילמד כנגדו ויתפלל בעדו וכפי שעשה משה וכמ"ש: "אלף למטה אלף למטה". וגם דוד המלך כשהיה שולח למלחמה את חיילותיו היה מושיב כנגדם בני ישיבה שילמדו תורה ויגנו על הלוחמים בזכות כח התורה. ולפי חשבון זה חסר עוד הרבה בני ישיבות שיגנו כנגד החיילים...

סדרת "דע מה שתשיב" >>>

• "למה אתם לא מתגייסים?" | הפרק הראשון
• "אנחנו כן משרתים!" | הפרק השני
• "מדוע צריכים כל כך הרבה לומדי תורה?" | הפרק השלישי
• "למה אתם לא משלבים לימוד תורה עם שירות צבאי?" | הפרק הרביעי

ב. כתב הרמב"ם: בכדי לצאת למלחמה כנגד האויבים צריך מלך, סנהדרין גדולה של שבעים ואחד, וכהן גדול. ולפי הרמב"ן צריך גם אורים ותומים. והם אלו שיורו לנו את הדרך הנכונה האם לצאת למלחמה ברצון ה'. ובעידן שלנו שלצערנו אין לנו אחד מן הדברים הללו, ופעמים רבות יציאה למלחמה או נסיגה ממנה, נובעים משקולים פוליטיים או אינטרסנטיים, אין מצוה לצאת למלחמה והיות והדבר כרוך בסכנת נפשות אפילו איסור יש בזה. משא"כ בצבאות המבוארים במקרא, היו יוצאים רק לאחר שנמלכו במלך ובסנהדרין וכמבואר.

ויש לציין, שאף בזמנם שהצבא היה מונהג כולו ברוחניות, שבט לוי וכן כל מי שהיה תורתו אומנתו היה פטור מלצאת למלחמה, וכמבואר להדיא ברמב"ם.

ג. היות והצבא כיום בנוי ברובו על אנשים רחוקים משמירת תורה ומצוות, ודרך האדם להימשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, יש לחשוש שמא ייכשל. ועל כן אף במלחמת מצוה – כשיוצאים להגן מפני האויב הצר על ישראל, אין לצאת. כי לא ייתכן להגן על חיי הגוף כאשר יש חשש סכנה ממשית לחיי הנפש הניצחית. "וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו". בשונה מדורות קודמים, בהם היו צועדים בראש המחנה מנהיגים בעלי שיעור קומה תורנית גבוהה, ואנשי המלחמה היו אנשים יראים ושלמים שאין בהם סרך חטא ועוון, ובצבא כזה בודאי שהיה עליהם להתגייס ולהיערך כראוי כנגד האויב לפי שאין סומכים על הנס ויש לנהוג במידת ההשתדלות.

וראוי להביא כאן את דבריו של מרן "החזון איש", שהגיע אחד לשאול את הרב, שיודע בעצמו שלא יעבור אפילו על איסור דרבנן, אולם חושש שאם ילך לצבא שמא יתקרר מעט באמונה, כיצד עליו לנהוג? והשיב לו הרב: "להתקרר בעיקרי הדת הרי זה ביהרג ואל יעבור".

אגב, זה נכון גם לגבי המסגרות "הדתיות" שיש בצבא, שעכ"פ לא יימלט שם מקרירות באמונה ויראת שמים.

אלא שבוודאי שכו"ע מודה, שכשם שפיקוח נפש דוחה את השבת, כך בוודאי שפיקוח יהודים בארץ ישראל, דוחה את כל התורה כולה. וכדברי החזו"א (סוף עירובין) שבמצב של פיקוח נפש, אף את החתן ביום חופתו לוקחים מחדרו בשביל להילחם. ובמצב של פיקוח נפש חלילה, בוודאי שהציבור החרדי יתגייסו ויהיו ראשונים בחזית, ויהיו בקו הראשון כדי להציל כל יהודי באשר הוא. ואף שכיום יש יותר מתמיד טענה לגיוס חרדים, טענה של מחסור

פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה!?

להיכן נעלמה לה ההלכה הידועה והמפורסמת: "פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה", והלא אנו נמצאים כיום במלחמה על עצם הקיום, מוקפים וסובבים באויבים ופורעים שטניים העומדים עלינו לכלותנו בכל יום ויום, החיילים הלוחמים וכן חיילי המילואים על סף קריסה, מדוע שלא תישאו בעול הכבד ובכך תקלו מעליהם את המאמץ המלחמתי?

יש להשיב על כך ב' תשובות:

מי כמונו ערבים ואחראים על חיי אדם ואנו נלחמים אפילו על חיי שעה. בשולחן ערוך מובא הלכה פסוקה, שגויים שצרו על עיירות ישראל ובאו על עסקי נפשות, מצווים אנו לצאת ללוחמה עמהם בחרב ובזין ואפילו ביום כיפור שחל בשבת, ואפילו על ספק ספיקא של פיקוח נפש. ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנס מצוה על כל אדם לחלל עליו את השבת. אנו מצווים על לאו מן התורה: "לא תעמוד על דם רעך".

אולם יש הבדל בין מצב של "הגנה" למצב של "התקפה". מצב של התקפה היינו כשהאויב מגיע וחרבו בידו. אולם כיום אנו מוגדרים כאן בארץ כעומדים במצב של "הגנה" בכדי שהאויב לא ייכנס, מצב זה - אינו מוגדר כפיקוח נפש ממשי. במצב זה, אין אנו מחויבים להגן דווקא בכלי זין! אנו מגינים בכח זכות תורתנו הקדושה.

והגם שיש ימים בודדים כמו במלחמה ביום שמחת תורה בה הינו מותקפים, מכל מקום אין ההלכה מצווה לעשות אימונים כל השנה בכדי שנבוא מוכנים לימי הפורענות, ואדם הלומד תורה אסור לו לבטל עצמו ממנה בכדי להזמין ולהכין עצמו לימי פורענות. ובאמת בזמן פורענות שלא תבוא, באמת אדם מצווה לקחת חוד וחנית ולהילחם, אלא אם כן אינו מיומן ויש חשש סכנה לחייו של המציל וכמבואר בפוסקים. וכן הוא המצב בדרך כלל לבני ישיבה שאינם מיומנים בטכסיסי מלחמה.

במקום שיש חשש של פיקוח נפש רוחני בעבירות ובכפירה מדברים שהם עיקרי הדת, הרי זה גובר על פיקוח נפש גופני וכפי שהתבאר קודם לכן.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הרב מאיר פנחסי, מחבר "תורת הישיבה" ו"תורת מאיר"

המשך הדברים יבוא בע"ה בכתבה הבאה..