פרק ה': בפרקים הקודמים הכרנו את ד"ר אליהו מונטלטו - הרופא היהודי הגאוני שעבד בחצר המלוכה הצרפתית עם כיפה על ראשו, ואת תלמידו הצעיר חכם שאול לוי מורטירה, שעבר עמו לפריז בגיל חמש עשרה ולאחר מות רבו הפך לרבה הראשי של הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם. ראינו כיצד חכם מורטירה נלחם ללא הפוגה נגד אידיאולוגיית "היהודי בלב" של האנוסים שבחרו להישאר נוצרים על פני חזרה ליהדות.
אבל עכשיו נחזור רגע אחורה - לצעירותו של חכם מורטירה, לפרשה היסטורית מרתקת.
חכם מורטירה פעל כרציונליסט בדרכו של הרמב"ם, ובמקביל השתמש בקבלה בדרשותיו. האם מדובר בסתירה? התשובה טמונה בהבחנה שעשה בין אגדה להלכה. בדרשות השתמש לעתים בקבלה ככלי פיוטי, אך כשדן בשאלות הלכה, אמונה ועונש, חזר תמיד למקורות הרציונליים. באחת מדרשותיו, מיד לאחר משל קבלי, עצר והבהיר בפשטות: "ואשר לי, אין לי עסק בנסתרות".
- היהודי האנוס שקיבל פטור מהאפיפיור לעבוד בשבת והיתר להתפלל במנין
- הרופא היהודי שפיצח את רפואת הנפש והחולה שהאמין שהוא עשוי מזכוכית
- גופת הרופא שחונטה כדי להביאה לקבר ישראל וציור הקבר שעורר הדים
- "ההתעקשות להישאר נוצרים כלפי חוץ - חולשת אופי או אופורטוניזם" | המאבק באנוסים
בצעירותו היה חכם מורטירה רציונליסט יוקד עוד יותר. בשנת שע"ח (1618), כשרק החל את דרכו כרב בקהילה הפורטוגזית באמסטרדם, פרץ פולמוס סביב ד"ר דוד פרר - רופא שלעג בגלוי לקבלה ולסגולותיה. מורטירה הצעיר נעמד בנחרצות לצידו. הסערה הגיעה עד לשולחנו של אחד מגדולי הדור, רבי יהודה אריה ממודינה, רב הקהילה הספרדית-פורטוגזית בוונציה ורבו האישי של חכם מורטירה.
הרב ממודינה שיגר לחכם מורטירה הצעיר מכתב נזיפה חמור. כתב לו "כאב לבנו" והזהיר אותו שאסור למורה הוראה בישראל לדבר סרה כנגד דברי החכמים ותורת הסוד.
אבל רגע. אני מאמין שחלק מגולשי 'כיכר השבת' מגלגלים עיניים כעת ותוהים: "אבל רבי אריה ממודינה עצמו כפר בקבלה! אז למה יצא נגד תלמידו מורטירה?".
אכן, הרב ממודינה חיבר ספר בשם "ארי נוהם" בו טען שספר הזוהר הוא זיוף מאוחר, כולל התנגדות לתורת הקבלה בכללותה. בספר זה מזכיר הרב ממודינה אודות נוצרים שאימצו את ספר הזוהר לשיטתם ובנו עליו את הקבלה הנוצרית, ועיקר טענתו היא שדאגה לתורת ישראל הניעה אותו לצאת כנגד תורת הקבלה.
חשוב לעמוד על דמותו האמיתית של הרב ממודינה. הוא לא היה משכיל מתבולל או כופר. הוא היה רב ודרשן מן המניין, שכיהן עשרות שנים כרב קהילת הספרדים בגטו ונציה, כתב שו"ת, חיבר פירושים על התלמוד, ניהל פולמוסים בהלכה וכתב ספר נגד הנצרות. החיד"א בשם הגדולים מזכיר אותו בכבוד כ"אחד מרבני וויניציא, מדקדק ומשורר ודרשן". הרמח"ל, כשנחשף לספרו "ארי נוהם" נגד הקבלה, "נעשה בשרו חידודים" ומיהר לחבר שלושה ספרים בתגובה - אך לא החרימו.
ואת כל זה אפשר לסכם בסיפור אחד קטן וגדול. הרב מודינה חיבר את הפיוט "יום זה יהי משקל כל חטאתי" - פיוט לתפילת יום כיפור קטן הנאמרת בערב ראש חודש. שמו רמוז בראשי החרוזים: יהודה אריה ממודינא. פיוט של בקשת כפרה וסליחה, שנכנס לסידורים ונאמר על ידי רוב כלל ישראל מדי חודש - ורובם אינם יודעים כלל מי חיברו.
ברם, ישנם שהתנגדו לאמירת פיוט זה: רבי דוד יונגרייז פסק שאין לאומרו. רבי יעקב משה הלל כתב בשו"ת "וישב הים" שמקום שרוצה לתקן סדר תפילות לערב ראש חודש ראוי לכלול רק תפילות "שאין עליהם חשש ופקפוק." הגרי"מ חרל"פ לא אמרו, אולם זולת אלה כלל עם ישראל, בעיקר בישיבות הליטאיות שנוהגות את תפילת יום כיפור קטן מכלילות בו את הפיוט שחיבר הרב מודינה שכפר בתורת הקבלה בכללותה[1].
מתנגד לקבלה או לא מתנגד?
הרב ממודינה כתב את ספרו "ארי נוהם" בשנת שצ"ט (1639), עשרים ואחת שנה לאחר הפולמוס. באותו רגע שנזף במורטירה הצעיר, הוא עצמו טרם כתב את יצירת חייו נגד הקבלה. הוא עוד לא היה "אנטי-מקובל" באופן רשמי.
יתכן שבשנים אלו הרב ממודינה טרם הכריע את דעתו כנגד הקבלה.
[1] שהיה אדם מורכב, לא ספק. לפי עדותו שלו בספר האוטוביוגרפי "חיי יהודה", לא יכול היה להיגמל מהימורים - אפילו ביום י"ז בתמוז הפסיד כספים ממשחק קוביא. אשתו חלתה במחלת נפש ושני בניו מתו בחייו. ומה שאפיין אותו יותר מכל - כתב הכל. בשקיפות מוחלטת. לא ניסה להסתיר. "לב נשבר ונדכה" הפכו לחלק מחתימת שמו.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות