פרק 5: בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 לבשה חצר שטרויס פנים חדשות.
המתחם ההיסטורי, שקירותיו ספגו עשרות שנים של תורת מוסר ליטאית, הפך לבית ונווה רוחני עבור תנועת התשובה הצומחת בירושלים.
היה זה כאשר רבי עמרם דויטש, ולאחריו רבי משה בינשטוק, לקחו את החסות על המתחם והקימו בו ישיבה ייחודית לבעלי תשובה. רבי עמרם דויטש היה חתנו של רבי משה הלברשטאם, ואחיו של הרב מתתיהו ("מתס'") דויטש, רבה של שכונת רמת שלמה בירושלים כיום. במתחם הקים רבי עמרם דויטש כולל שבו למדו בחורים לקראת מבחני הוראה, וחלק מבני הישיבה המשיכו ללמוד בו לאחר נישואיהם.
ידיד נפשי ר' עודד לוי הי"ו, שלמד במתחם לפני כארבעים וחמש שנה, משרטט דיוקן מופלא של אותה תקופה:
הישיבה משכה אליה קבוצה איכותית ויוצאת דופן של בעלי תשובה – אנשי אקדמיה, בעלי תארים מתקדמים, דוקטורים, ואף שני טייסים לשעבר בחיל האוויר: אליהו מירב ונתן קריתמן. בין תלמידי הישיבה נמנו גם עוד כמה בעלי תשובה בעלי רקע יוצא דופן: אלון טרבלסקי, שהיה לוחם בקומנדו הימי, ואלון קפלן, ששיחק כדורגל בקבוצת הפועל פתח תקווה. למד במקום גם יהודי בשם יצחק פולק, ורופא נוסף מבית החולים שערי צדק.
בעלי תשובה אלו, שהגיעו מרקע אמיד ומבוסס, בחרו לעזוב מסלולי חיים מבטיחים ולגור בתנאים גשמיים קשים ביותר: חדרים ישנים עם נזילות מים מהתקרה בימי החורף, דליים שפוזרו על הרצפה לאיסוף הטיפות, היעדר חימום מינימלי, ותפריט יומי דל שהתבסס בתחילת הדרך בעיקר על מנת "טחינה" – קטנית מבושלת שנאכלה לעיתים אף בצורתה הגולמית. קושי זה היה רק בתחילת התקופה; בהמשך פעל רבי עמרם דויטש רבות לשיפור התנאים במתחם, וכך שופרו גם תנאי המחיה של הלומדים.
ממול לחצר שטרויס, לא בתוך המתחם עצמו, שכן בית הכנסת "שבט אחים" של הרב יחייא שניאור זצ"ל, שהיה רבה של השכונה – מקובל מרוקאי ישיש שהיה חברותא קרוב של הבבא סאלי ונודע כבעל מופת. ר' עודד לוי משחזר מעשה יוצא דופן שארע עם משרתו הוותיק של חכם יחייא, יהודי מבוגר ששימש אותו בנאמנות. יום אחד החל המשרת לסבול מרעשים וזמזומים בלתי נסבלים באוזניו, שהשביתו את יכולתו ללמוד ולתפלל. לאחר שרופאים ומקובלים נואשו מלתת לו מזור, פנה באין ברירה לשייח' ערבי נודע. השייח', שזיהה אותו מיד, קרא לו בשמו וגער בו קשות: "כיצד אתה, משרתו של הרב הגדול, בא לבקש עזרה ממני במקום לפנות אל רבך?"
נכלם ומלא חרטה, חזר המשרת אל חכם יחייא שניאור וביקש את סליחתו על שלא סיפר לו על סבלו. חכם יחייא, שהתקצף מעט על שפנה לדרכים נפתלות, ציטט באוזניו את מאמר הגמרא כי ייסורים מגיעים וקצובים לזמן מוגדר, ומסר לו את התאריך והשעה המדויקים שבהם תסתיים גזירת הסבל. ואכן, כפי שמשחזר ר' עודד, ברגע המדויק שנקב הרב חלפו הרעשים לחלוטין.
תחת הדרכתו של רבי משה בינשטוק צמחו בחצר שטרויס דורות של תלמידים, כאשר רבים מהם מהווים כיום את "שמנא וסלתא" של חסידות ברסלב הוותיקה מהשול. לצד לימוד המוסר והחסידות, התקיים במקום שיעור מיתולוגי של המגיד הירושלמי רבי בנימין קנפלמאכר ז"ל, וכן שיעור דף יומי קבוע שהמשיך את רצף הלימוד שלא נפסק בין כתלי החצר. לרב בינשטוק ישנה ישיבה לילדיהם של בעלי התשובה שהחזיר בתשובה לפני עשרות שנים.
עוד מעשה מספר ר' עודד לוי: היה מקובל שישן לפעמים בישיבה. הבטיחו לו שיסדרו לו חלונות עם אטומים כיון שלפי המקובלים אסור לראות את הירח מהחלון. המקובל הגיע והנה אין וילון בחלון וחמתו בערה בו. בבוקר כשקמו הבחינו באורך פלא שהחלון קיבל כמין עקצוצים כך שהירח לא נראתה בו.
המשך יבוא...
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות