מדוע עשה הבעש"ט הקדוש קפיצת הדרך?
סיפר רבי שמואל מקאמינקא שהיה שעיר סטנוב היה למדן אחד, שפעם אחת ביום שישי אחר התפילה, היה בבית המדרש ונכנס בעומק מחשבותיו בדרישות וחקירות אלוקיות ע"י ספרי חקירה של חוקרים קדמונים, ולא הבין היטב את הדברים, ונשאר נבוך בחקירותיו.
והבעל שם טוב הקדוש הרגיש את הדבר, ונסע ממעזיבוז בקפיצת הדרך, ובא אליו לבית המדרש, ופנה אל הלמדן בזה הלשון: היות שכבודו חוקר כך או כך, והוא נבוך בחכמה, אני שוטה ומאמין שיש אלוק יחיד ומיוחד! ותיכף נסע משם בחזר למעזבוז.
והלמדן הנ"ל חשב בדעתו, לא גילתי לאף אדם את מה שחקרתי במחשבתי לכן, זה אות וראיה שיש בורא עולם יחיד ומיוחד, והוא מגלה סוד ליראיו, עד כאן לשונו (בעש"ט על התורה, פר' שמות, מקור מים חיים, סימן י').
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר המגיד ממעזריטש בשם הבעל שם טוב הקדוש: "ואהבת לרען כמוך" הוא הפרוש והבאור על הפסוק - "ואהבת את השם אלוקיך" כי כשיש אהבת ישראל יש אהבת הבורא, שהרי יש בכל היהודי 'חלק אלוק ממעל', וכשאוהבים יהודי ואת פנימיותו, הרי ממילא אוהבים את השם (ספר השיחות תרפ"ט עמוד 56).
הסברנו שבוע שעבר שהבעל שם טוב הקדוש מלמד שהערך העצמי של כל יהודי שווה בדיוק כמו שיש לחברו, כי כל יהודי שהוא: "חלק אלוק ממעל ממש" – והחלק האלוקי, וערך הנשמה האלוקית אינו נמדד בערך גשמי עפ"י ערכי החברה, כגון: יכולות וכישרונות, ולכן: ערך כל יהודי שווה בדיוק כמו ערך חברו! וכל אחד צריך להתייחס לחברו בכבוד ובענווה, אך גם הענווה מתחלקת לשני סוגים:
ענווה פסולה: הבעל שם טוב הקדוש מסביר שאדם שאינו מכיר בערכו מרגיש שפלות, ומתוך ייאוש לא מנסה לממש את הכלים והיכולות שהקב"ה חננו כדי לעשות את שליחות חייו שעבורה בא לעולם בגשמיות או ברוחנית, וזוהי: ענווה פסולה.
ענווה אמיתית - שפלות חיובית וטובה: ענווה אמיתית נובעת מכך שאדם מכיר ביכולותיו וכישרונותיו, ואינו מרגיש יותר שווה מאדם אחר, אדרבא, ככל שאדם יותר מכיר בכישרונותיו הוא מחויב יותר לפעול בענווה ושמחה ומתוך תחושת שליחות, וירגיש את קטנותו מול גדלות הקב"ה, ויחיה בהודיה והכרת הטוב לקב"ה על מתנותיו.
ואומר רשב"י הקדוש: "אנן חביבן בתליא" – אנחנו חביבין כשאנו מאוחדים ביחד, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם...
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, שפע ברכות וישועות, אמן.
0 תגובות