רבי ישראל מרוז'ין הגיע לעיירה שבה פעם התגורר רבי ישראל הבעל שם טוב, ושאל שם את בני העיירה אם יש כאן איזה איש שראה והכיר את הבעל שם טוב, אמרו לו שאין כבר יהודי כזה, אבל כן יש איזה גוי זקן שהכיר את הבעל שם טוב, הרב ישראל מרוז'ין ביקש מהם שיקחו אותו אל אותו גוי זקן.
וכשהגיע לשם ביקש ממנו שיספר לו משהו מהבעל שם טוב, הזקן הגוי אמר כך: "בציעורתי הייתי ורעה צאן אצל שר העיירה, פעם אחת הגיע זאב וחטף מהעדר שה אחד וטרף אותו, כששמע את זה השר שלי, רגז עלי מאוד והעניש אותי לשלם כפליים, אחד על השה ואחד על שלא נזהרתי מספיק בשמירתי.
למחרת שוב אירע לי האסון הזה שהגיע זאב לעדרי ורעדתי כולי ומפחד שמה יטרוף איזה שה, התחלתי לבכות כי לא ידעתי מה הולך להיות, ובטח שר העיר יעניש אותי שוב לשלם כפליים, תוך כדי בכייתי ראיתי שהבעל שם טוב מגיע לקראתי וכבר ידעתי שהוא איש מופת וכל ברכותיו מתקיימות כפי ששמעתי משכניי היהודים, ומיד השתחוותי כל גופי לפניו ובכיתי והתחננתי אליו שירחם עלי ויעזור לי להינצל מהצרה הזו.
הבעל שם טוב נעתר לבקשתי ואמר לי שכאשר יבוא שוב הזאב לעדר תקרא בשמי "ישראל", ובכך הזאב לא יגע בך לרעה. וכך היה מאותו היום ואילך בכל פעם שהזאב היה מתקרב, הייתי אומר "ישראל" והזאב לא היה נוגע בצאן.
והמשיך הגוי וסיפר, רבי ישראל הבעל שם טוב גם בירך אותי באריכות ימים ושנים, ואמר לי כך: "אתה תאריך ימים רבים עד שיבוא אליך יהודי אשר שמו כשמי, כלומר ישראל, ותספר לו את המעשה הזה עם הזאב והצאן", וכך היה, מיד שרבי ישראל מרוז'ין יצא מהמקום, הגוי הזקן נפל ומת במקום.
0 תגובות