כשרבי ישראל הבעל שם טוב היה נער, היה מוליך ומביא תינוקות לבית תלמודם, בעל הבית שלו יום אחד החליט לנסוע לאיזה רב צדיק, ורבי ישראל ביקש שיקח אותו איתו, אבל לא הסכים.
רבי ישראל לא ויתר וכשיצא בעל הבית עם העגלה, נתלה רבי ישראלבהיחבא על איזה קרש מאחורי העגלה וכך הצטרף לנסיעה. בעת הנסיעה כשרבי ישראל על העגלה, נער גוי אחד שראה זאת החליט להציק לו ולקח אבן וזרק על רבי ישראל, האבן פגעה בראש רבי ישראל ובכך ירד לו דם רב.
לאחר שהגיעו לרב וחזרו חזרה דרך אותו כפר, היה שם המון רב באותו מקום שזרק הנער הגוי את האבן, כי הנער שזרק את האבן נדבקו רגליו לקרקע והחל לשקוע באדמה, וכל מה שניסו האנשים לעשות כדי להוציאו משם, היה שוקע יותר ויותר, והאנשים שם לא נתנו להם לנסוע עד שיתנו להם עצה איך להוציאו, וכשראה זאת רבי ישראל הבעל שם טוב ניגש לנער ואמר לו "אתה מתחייב שלא תזרוק עוד אבנים על יהודים?" הנער שלא הצליח לדבר כי גם יכולת הדיבור נתלה ממנו, הרכין ראשו לומר שהוא מתחייב. ומיד קם ויצא מן האדמה.
המופת הזה התרחש בנערותו של רבי ישראל הבעל שם טוב שהיה בהסתרה וטרם התגלה לעולם. וכששמע רבי לוי יצחק מברדיטשוב את הסיפור הזה אמר: "המופת היותר גדול הוא שהסיפור הזה על הבעל שם טוב השתכח ולא עשה רושם כלל למרות שהנס היה מפורסם" ורק כשהגיע זמנו של הבעל שם טוב להתגלות בעולם רק אז התגלה והכירו בגדלותו.
0 תגובות