היו היה פעם יהודי מוכסן עני מרוד שהיה גר בכפר אחד ולא היה בידו לשלם כסף לאדון הכפר, ולאדון היה סמכות כמו מלך שיכל להעניש ואף להוציא להורג כחפצו.
ומשלא שילם היהודון, לקח אדון האכזר את היהודון ואשתו וילדיו הקטנים בשבי והושיבם במאסר עם מעט לחם ומים.
לאחר זמן ציוה האדון לאסור בחבלים את היהודונים ולהוליכם לעיר הגדולה ששם יש יהודים, ולהכריז "אם לא יפדה מישהו מהיהודים את היהודון ובני משפחתו בסך 300 רובל אז אחת דתם להמית".
השבויים גם בכו והתחננו לאחיהם שיפדו אותם כי אחרת בוודאי האדון יוציאם להורג.
וסכום זה אפילו לנגידי העיירה לא היה זמין.
וכל השומע הצטער בליבו על מצבם והלך לו.
והשבויים בכו על מצבם שתיכף יהרגו, ואין מי שיושיעם.
היה איזה בחור הדיוט, שכל ימיו חסך פרוטה לפרוטה והיה בידו 150 רובל, והצער על המשפחה זעק מליבו והחליט לתת את כל כספו, אך מכיון שהיה בידו רק 150 רובל, נזכר שמכיר נערה יתומה שהיא משרתת אצל אחרים וחסכה גם היא 150 רובל, הלך אליה ודיבר על ליבה שתשתתף איתו במצוה הגדולה הזו של פדיון שבויים.
הנערה הסכימה ונתנה גם היא את כל כספה, ובכך הצילו ממות לחיים, מעבדות לחירות את המשפחה היהודית.
הבחור אמר לנערה, מכיון שאין בידי וגם בידך פרוטה, יש לי דוד שהוא עשיר ונמצא בעיר רחוקה, נסע אליו יחד ואולי הוא יתן לפרנסתנו, ונסעו יחד.
מעשה החסד של הבחור והנערה הרעיש את השמיים, ואמרו לבעל שם טוב שיקח בגדים לבחור ולנערה וילך אליהם ויחתנם יחד.
הבעל שם טוב נסע לעיר הזו, וכשהגיע לאכסניה, רעד היהודי בעל האכסניה מהתרגשות שהבעש"ט הגיע אליו וביקש שישן אצלו, והבעל שם טוב כך עשה, אך אמר לו שיכין סעודת נישואין כי הערב תהיה כאן חתונה.
ומיד עשה כדברי הבעל שם טוב. ולבנתיים הבחור והנערה הגיעו לאותו אכזניה, ומחמת שהורגלו להיות משרתים אז סיעו לבעל הבית להכין את צורכי הסעודה.
לעת ערב שאל הבעל שם טוב את בעל הבית אם הגיעו אליו אורחים נוספים אמר שאורחים רגילים לא הגיעו, אך כן הגיעו בחור ונערה משרתים, ציוה הבעל שם טוב להכניסם לחדרו, וכשנכסנו לחדר הביא להם הבעל שם טוב בגדים נאים ואמר להם 'מזל טוב' בזה הלילה אתם מתחתנים, תתלבשו בבגדים אלו.
והזוג התרגש ביותר.
ולפתע הגיעו 7 אנשים מכובדים לסעודה שהם היו שבעה האושפיזין ועם הבעל שם טוב ובעל הבית והחתן הם היו מניין.
התקיימה החופה והבחור קידש את הנערה כדת משה וישראל, בסעודה, אחד האורחים אמר בקול אני נותן מתנה לחתן והכל את הרפת והשוורים של אדון העיירה.
השני אמר אני נותן להם את הקופסת תכשיטים של האדונית הזקנה עם כל היהלומים שבה.
ואז הבעל שם טוב אמר אני נותן לחתן והכלה את הפונדק של האדון במתנה גמורה, ונגמרה החתונה ולזוג היה תמוה מה המתנות שנתנו להם ובפועל אין להם כלום.
בכפר הזה, היה לאדון בן יחיד ומיוחד בגיל 10 שנעלם וכל העיירה חיפשה אותו יומיים ולא נמצא.
למחרת החופה, אמר החתן לבעל האכסנייה תעשה לי טובה יש לי דוד שגרם לא רחוק מכאן תן לי את העגלה שאסע לשם, ובעל האכנסיה הסכים, ובדרך שמע קול יגון ואנחה מתחת הגזר ולרגע נבהל אך שמע שזה קול של ילד וכשהתקרב ראה שזה הילד של בן האדון ומיד הוציאו וטיפלו ולקחו לאדון הכפר.
וכשהגיעו הייתה שמחה גדולה בבית האדון, והילד אמר לאביו וגם לאימו "בלי היהודי הזה לא הייתי חי, תנו לו מתנות שיזכור כל החיים שהציל אותי", האדונית נתנה לו את הרפת של השוורים, והאדונית הזקנה נתנה לו את קופסת התכשיטים שלה, והאדון נתן לו את הפונדק, וכך התקיימו הברכות של הבעל שם טוב והשבעה אושפיזין.
והזוג הזה בזכות המצוה של פדיון שבויים חיו בעשירות ובשלוה כל ימי חייהם.
0 תגובות