אמן צילומי הרחוב שמואל אריה יצא לירושלים ביום שישי על מנת לצלם את ההכנות לשבת של תושבי העיר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שתי קצוות בחר אריה לצלם. 'זה לעומת זה', באופן מוחשי ובולט. הראשונה - שוק מחנה יהודה והשנייה - מאה שערים.
מה נאמר ומה נדבר. המקומות שונים בתכלית, אבל התמונות... התמונות מעבירות את המסר בצורה מדויקת וייחודית.
"יש בשוק רגעים מאוד חשובים ויפים להנציח דווקא ביום שישי", שח שמואל בשיחה עם 'כיכר השבת', "המפגיש הזה בין כל הצבעים והסגנונות - מבחורי ישיבת 'חברון' עד כל מיני היפים - זה יוצר מוצר יפה. פסיפס אנושי מרהיב".
"לעומת זאת, במאה שערים, הסיפור הוא שונה", הוא משתף, "האנשים, הילדים והעגלות. יש שם אוטנטיות הפוכה לחלוטין מהשוק. הקיצוניות של המקום זועקת. השחור לבן בולט כאן".
"במאה שערים יש את אלו שמיד בורחים", מציין שמואל, "הם לא מבינים מדוע הם אטרקציה. כך או כך, לא נתקלתי במבטי שנאה חלילה. או שלא התייחסו או שאפילו חייכו למצלמה וזיכו אותי 'לתפוס את הרגע'.
"האוטנטיות כאן זה הפרישות הטהורה ואילו בשוק זוהי הישראליות הטהורה. זה לעומת זה, עשה האלוקים".
וממאה שערים, אנחנו קופצים לשוק. הריחות, האווירה והמטעמים. בבת אחת, משחור לבן, הכל נצבע בצבעוניות עד ש'מרוב עצים לא רואים יער'.
"זה מאתגר לצלם בשוק, יש מלא אנשים", מסביר שמואל, "זה קשה טכנית. צריך 'פריימים' נקיים. בצילום רחוב, כשאני מגיע מול אדם בפרצוף, לרוב, הוא לא מבין את הסיטואציה ועד שהוא מבין - אני כבר נעלם...
"יש מקרים נדירים שבהם מבקשים ממני למחוק את התמונות, אבל לרוב אנשים נהנים".
בין המוני האנשים, עם בוקסה גדולה שהוא הביא, הברסלבר המתוק הזה רוקד כאן כל יום שישי בלי הפסקה. האש שלי תוקד עוד ועוד...
במרחק כמה מאות מטרים מהברסלבר, נמצא הדוכן של חב"ד. כאן מזכים נפשות שמתקרבות לאביהן שבשמים על ידי עוד הנחת תפילין.
"שמע ישראל" זה מה שמאחד אותנו כעם היהודי, העם הנבחר, לא משנה איפה גדלנו ואיך חונכנו.
הוא אומנם איננו יהודי, האיש הנחמד הזה עם הזקן הלבן (והקוקו מאחורה), אבל משהו משך אותו לירושלים. את השוק הוא גילה, עכשיו נותר שילך כמה קילומטרים לשכונת מאה שערים. איזה שם יהודי הייתם נותנים לו?
כשאני שואל את אריה איזה תמונה הוא לא ישכח, הוא מצביע מיד על התמונה של 'החסיד והחיילים'.
"התמונה עם החיילים והחרדי שעובר שם זה תמונה שלא אשכח. הם חזרו זה עתה מעזה. אמרתי להם 'בואו אצלם אתכם'. עשינו תמונה ומכאן לשם הגיעה אישה מבוגרת, חיבקה כל אחד מהם, הזמינה אותם לשבת והרעיפה עליהם שבחים לרוב.
"בתוך כל זה, עבר החסיד הזה, עמד שם שתי דקות. הסתכל והסתכל. הוא הכיל את הסיטואציה. הם הגיבורים החדשים וזה רגע שמאוד תפס אותי. המילים שלא נאמרו אומרות הרבה יותר ממילים לו היו נאמרות".
"הוא אוסף שם כסף באופן קבוע", מספר שמואל על התמונה בה רואים זקן חביב וחב"דניק נמרץ לוחצים ידיים בחום, "כל פעם שנותנים לו כסף הוא מברך אותך חמש דקות. 'שוטף' אותך. החב"דניק נתן לו משהו והוא בירך אותו שעה ארוכה. מכל הלב".
רגע לפני שבת. השוק כבר מתרוקן. היהודי הזה עובר עם החצוצרה ומזכיר לכולם "יהודים. שבת מתקרבת, לסגור את הדוכנים".
ואז מבטו נתקל בנו. יש בו משהו עמוק. אנחנו אומרים שלום וממהרים להסתלק. שבת מתקרבת.
שבת שלום ומבורך.