עם אור ראשון, עוד לפני קרני השמש הראשונות ממש, מתמלא האוויר בציוצי ציפורים. אך מאחורי מראה הבוקר הפסטורלי הזה מסתתרות מערכות ביולוגיות והתנהגותיות מורכבות, כפי שמראים שלושה מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה.
חוקרים מהמכון הקוריאני לחקר המוח גילו כי אצל הזברה פינק (zebra finches) הדחף לשיר נבנה במהלך הלילה, בזמן שחושך מוחלט מדכא את הציוץ. כשהאור מופיע - הדחף הזה מתפרץ בעוצמה. בניסוי שבו עיכבו החוקרים את הזריחה בשלוש שעות בעזרת החשכה מלאכותית, הציפורים הגיבו בשירה נמרצת הרבה יותר, לעיתים אף הפעילו את מתג האור בעצמן, במעין “נקמת שחר”. לדבריהם, השירה המוקדמת עשויה לשמש כתרגול קולי לשיפור ביצועים, וגם כסימן מזוהה לזכר או לנקבה חזקה ובריאה.
אולם לא כל הציפורים פועלות כך. מחקר שנערך בדרום אפריקה, בהובלת החוקרת מוסיקידי טוקה, הראה כי בקור עז גם הזמרים הגדולים שותקים. שלושה מיני סבכיים (warblers) החיים בגובה רב במערבולת של קור, רוח ולחות - פשוט דוחים את ההופעה עד שהטמפרטורה מטפסת. חלק מהמינים אף משנים את זמני השיר לפי לחות או רוח - עדות לגמישות מרתקת בהתנהגותם אל מול תנאי הסביבה.
גם תחרות וטריטוריה ממלאות תפקיד. מחקר של המעבדה לאורניתולוגיה בקורנל, שפורסם בכתב העת Philosophical Transactions of the Royal Society B, מצא שציפורים טריטוריאליות ואומניבוריות (אוכלות-כול) נוטות לשיר בשעות הדמדומים יותר ממינים אחרים. לדבריהם של החוקרים, השירה בשעה זו אינה רק מופע תקשורתי - אלא הכרזה על בעלות טריטוריאלית והתארגנות לקראת חיפוש מזון וגם אזהרה בפני טורפים פוטנציאליים.
ממנגנונים נוירולוגיים ועד אסטרטגיות הישרדות - מתברר שהשירה בבוקר משקפת הרבה יותר מתשוקה פיוטית לטבע. היא תוצר של איזון מדויק בין חושך ואור, קור וחום, כוח ותחרות - סימפוניה טבעית של הסתגלות ונפלאותיו של הבורא, שמתרחשת מדי יום עם זריחת השמש.
0 תגובות