בהר הרצל בירושלים הובא למנוחות הערב (ראשון) רס"ם במיל' יוסי הרשקוביץ, בן 44, מגבעות, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.
בהלוויה השתתפו, בין היתר, חברי הכנסת זאב אלקין ושמחה רוטמן, השרים יואב קיש ויצחק וסרלאוף, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, סגני ראש העיר חגית משה ואריה קינג וראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן.
אביו, יעקב, ספד לו: "יוסי ראיתי אותך לפני כמה דקות, ראיתי את הפנים שלך וכולך שלווה, כאומר – אני מוכן להטמן ברגבי עפרה של ירושלים בהר הקדוש, הר הרצל. יוס, לפני כחודש ניגנת אצל אחת החולות. כשבאת הביתה אמרת לי שזה היה הדבר הכי קשוח שעשית אי פעם. שאלתי למה, וענית שראית כנגד עינך שני יתומים. יוס, אתה השארת חמישה! חמישה יתומים שאנחנו נצטרך לתת דעתנו בעניין. אבל כנראה שארץ ישראל ומדינת ישראל היו חשובות יותר. הפרט הוא פרט והכלל הוא כלל, ותמיד עשית בשביל הכלל" ספד אביו בבכי.
אביו המשיך "כשהודיעו לנו שנלקחת, אמרתי לעצמי, אידיוט, למה חינכת ככה את הילדים. אבל יוס – ההחלטה היתה שלך. אני כיבדתי אותה. ועכשיו אני מרים את הראש, כי הבאת כבוד לעם מושפל ומדוכא. רצח נשים ילדים טף זקנים זקנות, זאת השפלה. במכתב האחרון כתבת לנו מהקרב "חינכתם אותי לתת מבלי לקחת ולא מתוך הרגל, וב"ה אני לוקח חלק בעם מדהים ואנשים מדהימים. כמה לשון הרע נאמרה על העם הזה והכל – שקר וכזב."
צפו במסע הלוויה
"אתה האמנת לא ב"מה מגיע לי", אלא איך בכל רגע ורגע אתה יכול לתת יותר. אנחנו נדאג שגם ילדיך יתחנכו ע"פ ערכיך אלו, כי זה עמנו וזאת מולדתנו. אני מבקש מכם, הרבו באחדות, תרבו באהבה, כי זה מה שיוסי רצה. ואתם בהנהגה, אל תפסיקו את המהלך הזה עד שכל הסיפור הזה יסתיים, אחרת זה לא שווה שריטה אחת של חייל. תגמרו את הסיפור הזה אחת ולתמיד, כי יכול נוכל להם".
"בן יקר ואהוב, היהלום שבכתר, השארת את הכתר – היהלום נלקח. אני אבכה אבל האגרוף הקמוץ בוא יבוא. אף אחד, ובטח לא האויבים שלנו ישמחו על הרגע הזה. אנא התפללו עבור רפואת כל חיילי צה"ל ובתוכם אלישע בן רותי (מדן) שבצב קשה. שלפחות אחד ישאר לנו."
סא"ל אוהד איילון ספד ליוסי בשם צה"ל: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים. עוצבת חיצי האש כואבת את לכתך בטרם עת. אהבת הארץ היו חשובים לך מנשוא. כל מי שנקרה בדרכך הפך אדם טוב יותר. אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שאני במדי א'. צחקנו על זה לפני שנכנסנו לעזה כי ידענו מה זה אומר. ואני גם רוצה להגיד לך תודה, תודה שנתת לי לפקד עליך. יוסי, הלב שלי נשבר. היית אדם ערכי, מסור ומלא אמונה. הגנת ושמרת עלינו. אני מבטיח לך יוסי שנעשה כל שביכולתנו להמשיך את דרכך, ושנמשיך לגדל ולחנך את החיילים על הערכים – ערכיך. אין מילים בפי שיכולות לתאר את הכאב העצום ואין בהן נחמה."
משה ליאון, ראש העיר ירושלים ספד ואמר: "משפחת הרשקוביץ היקרה, ההורים רוחמה ויעקב, הדס, הילדים בארי, הלל, טל, שירה ונטע. משפחה שכל חייה וכל עולמה סביב ירושלים ומדינת ישראל. בכאב עצום אנחנו עומדים כאן, יוסי, מעל קברך. יודע נגן וגיבור חיל, ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עימו. כך מתואר דוד המלך, והמילים האלה כל כך מתאימות לך. גדלת כילד בסמטאות הרובע היהודי בירושלים. כאן צמחת וכאן היית לאיש, וכאן בחרת להשפיע מכוחותיך המדהימים כמנהיג חינוכי. אתה, שידעת לנגן כל כך יפה, שמעת את הצליל המיוחד של כל תלמיד ותלמיד. לא ויתרת על אף תלמיד. האדם המיוחד והגדול הזה יצא לקרב כשהוא מאמין בצדקת דרכינו, יצא למלחמה, מלחמה צודקת מאין כמותה."
בנו, בארי, ספד ואמר : "אבא, אני עכשיו קורא לך את ההספד שלך, אני פשוט לא מאמין שאתה לא איתנו פשוט עושה לנו סיור כאן בהר הרצל. לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שהיית אדם גדול. תראה כמה אנשים באו ללוות אותך. נגעת בכל כך הרבה אנשים. אבא, אתה היית אדם עם כ"כ הרבה תכונות גדולות".
"אורי סיפר לי שהייתם בעזה אתה ואלישע הרמתם את מצב הרוח של הצוות. היית חדור שליחות, ואיתה יצאת לקרב והיא ליוותה אותך גם בשניות האחרונות. אמרת לנו כל הזמן שזו מלחמת מצווה. נלחמת בגבורה נפלת גיבור. ועכשיו עלית למעלה. פעם אחרונה שראיתי אותך אכלנו גדילה ביקשת שאשאר חזק, חיבקת אותי חזק חזק ואז הלכת. עכשיו קשה לי להיות חזק, אני צריך אותך".
"אני גאה בך שבחרת להילחם למען העם שלך. נזכרתי שבשנה שעברה אמרת שכל האנשים האלה שקבורים כאן בהר הם גיבורי ישראל ודמויות להערצה, עכשיו אתה חלק מהם ואתה גיבור שלי ושל כולנו. אני מצטער אם אי פעם אכזבתי אותך ומבקש סליחה. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך, אתה תלווה אותי כל יום."
הבת הלל ספדה לאביה: "אבא יקר ואהוב שלי, אתה היית ותהיה האבא הכי טוב בעולם. היית לי הכל. עזרת לי בהכל. האמונה שלך בקב"ה זה משהו מיוחד. כל הזמן דיברת עליו. תשלח לי כוחות לחיות, לשמוח ולעשות צחוקים כמו שרק אתה ידעת. לקחת את הכינור לכל מקום אפשרי, היית משמח את כולם: אנשים, חולים, ילדים. אני אתגעגע לכל דבר, לחיבוק שהיית נותן לי, ולזה שאמרת שאתה תמיד תאהב אותי, תמיד".
"אבא, ביום חמישי כשהייתי בביה"ס אמרו לי שאבא בא לבקר. רצתי ובכיתי מהתרגשות, אבל בסוף זאת היתה טעות. נראה לי שכבר הבנתי שאתה לא תחזור. אבא, אתה האמנת ואתה בטח ממשיך להאמין במשיח. אני בטוחה שהלכת לזרז את המשיח. אני יודעת שהקב"ה צריך אותך יותר מאיתנו. אני בטוחה שעוד אפגוש אותך כשיבוא המשיח".
"אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותך. אמרת לי שלום מהחלון של האוטו וחייכת אלי עם החיוך והקרחת והמדים, היית כל כך יפה. בלעדיך לא היה לי כלום. אני מקווה שב"ה אפגוש אותך בקרוב כי אני לא יודעת מה אני עושה בלעדיך".
"אני אעזור לאמא, אנחנו נהיה מאוחדים ואנחנו ננצח, בזכותך. אבא אני אוהבת אותך ואני רוצה אותך פה. אני צריכה אותך פה איתי."
הדס, אישתו אמרה וספדה : "יוסי, האמת היא שהעיניים נשואות אליך כבר שנים. כל מי שהיה לרגע קט במחיצתך הבין מיד שמדובר במשהו אחר, זן נדיר במיוחד. יש בך שילוב יוצא דופן של עדינות נפש, צניעות, חסד, חוכמה ותבונה. יחד עם ביטחון, עמידה איתנה, כוחות על, רצינות וצחוק. אתה מבין את המציאות ומיד קם ועושה. אתה תמיד היית קשוב לכל אדם, לכל צורך, ודואג לבצע כל משימה גם אם היה צריך להפוך את העולם בשביל זה. הספקת כ"כ הרבה בזמן כ"כ קצר. היו לך כ"כ הרבה תוכניות שנקטעו ככה ברגע אחד נורא מכל"
"אמרת שאתה חושב שזאת פעם אחרונה שאתה יוצא למילואים ואז משהו בי נשבר. חשתי תחושות עמוקות שמשהו לא טוב קורה. יוס, כל מי שהכיר אותך ידע שאתה מאלה, אתה מהטובים והמיוחדים יותר על פני האדמה. היית כל כך חדור להשיב את הביטחון והכבוד למדינה."
"בחרנו להקים את ביתנו בישוב גבעות שחרטה על דגלה לחיות חיים של שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים. אני מודה לך שדחפת אותנו לבחור במהות ולא בתפאורה"
"פחדתי כל כך, ידעתי שהקב"ה ירצה אותך לידו. אתה העוגן שלי. יוס, תן לי כוחות נפש לשרוד את החיים לפניך. תתחנן לפני כיסא הכבוד שהמלחמה הזאת תגמר בניצחון מוחץ כמו שרצית. והלוואי שכל אחינו הנמצאים בשבי הנורא ישובו הביתה במהרה. אני אוהבת אותך"
האח דודי ספד ואמר: "אחי הקטן, הקטן בגיל והגדול במידות. בכל השיחות שהיו לי עם חברים מאז שנלקחת מאיתנו אמרתי שאתה המובחר שבמובחרים. לא בזבזת רגע, כל הזן רק עשית יותר טוב בעולם, בשקט ובענווה. "אמר להם צאו וראו"
"לו רק היו מכירים אותך, יוסי, לא היתה ביניהם כל מחלוקת. היה בך שילוב של כל התכונות. דיברנו בשמחת תורה כמו שעשינו כל יום, וכולם היינו תמימי דעים שהגיע הזמן לשים סוף לרוע הבלתי נתפס"
"אתה, בגיל 44, זקן במושגים של לוחמים, קמת ועשית. מובחר שבמובחרים. יוסי שלנו, יוס, מאז שהלכת מאיתנו אנחנו מבינים יותר ויותר שאתה לא יוסי שלנו הפרטי. נגעת באלפי אנשים שהבינו ולמדו להכיר מעט את דמות המופת שהיית."
"הדס אהובתנו היקרה, הילדים, אבד לכם מבלי שוב היקר מכל, בעל ואבא, כל אחד ואחד מכם הוא כמו ילד שנו ואנחנו נעשה את זה לאורך כל הדרך, בכל פרשת דרכים נהיה שם בשבילכם. אבד צדיק מן הארץ. אנחנו נשבעים להמשיך בדרכך"