בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין שהתקיים היום (ראשון) באילת, נערך מושב מיוחד שכותרתו "החיים אחרי 500 ימים במנהרות חמאס", בו השתתף שורד השבי עומר ונקרט - ששוחרר לאחר תקופת שבי ממושכת בעזה - לצד אמו, ניבה ונקרט.
עומר שיחזר את התנאים הקשים שעבר מתחת לאדמה: "הייתי לבד במשך שישה וחצי חודשים. נכנסו אליי פעם באף פעם. המסדרון היה ברוחב של 90 ס"מ, ובאורך של 9-10 מטרים. היה בור לצרכים מאחוריי. הייתי על מזרון קטן, מצמיד את הגב לקיר. שם הייתי 420 יום, אני חושב. בערך ביום ה-80 עברתי למסדרון אחר, חדר חשוך עם מנורה קטנה".
עוד סיפר: "בשלב מסוים, כדי לשגע אותי, הם פעלו בכוונה ליצור תחושת אובדן זמן – כי מתחת לאדמה אין זמן. כשהניחו לי אוכל, הורו לי להסתובב – כדי שיספיקו ללכת. מקלחת הייתה פעם ב-50 יום. היו מביאים לי בקבוק קטן. רק אחרי תשעה וחצי חודשים התקלחתי באמת בשבי". עומר סיפר כי "סביב הכניסה לרפיח, הייתה הרעבה מכוונת".
על היחס האכזרי מצד שוביו סיפר כי "סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף. אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, העמיד אותי בקצה המסדרון, והתיז לי אותו על הפנים – עם עיניים פתוחות. הוא דאג שכל דבר שאגע בו יהיה מרוסס. הוא גם החליט להכות אותי עם מוט ברזל. הייתה הרעבה קיצונית מאוד".
עומר סיפר כי "המזל שלי – שביום ה-50 באו אליי אביתר (דוד) וגיא (גלבוע-דלאל). המצב הנפשי שלי התחיל להתייצב. אבל אז היה יותר צפוף – ישנו יחד במסדרון צפוף, האוכל והמים התחלקו לארבעה, והתנאים הפיזיים נהיו הרבה יותר קשים. אבל ההתעמרות בי הפסיקה".
0 תגובות