אני חוזר מסיור עמוס חוויות עם קבוצת עצמאים ביהודה ושומרון. עוד אתר רחצה נגאל. שעות ספורות קודם לכן צללתי בבריכת הורדוס המדהימה - שהתמלאה מים ששנים רבות נגנבו בידי בדואיי האזור.
בחזור הוויז הפנה אותי דרך ואדי חרמיה, ואדי השודדים כביש 465. מפחיד? זהו. אם הייתם שואלים נהגים בשנת 2014 - כשבאטלס הזהב כתבו על הכביש הזה "מסוכן ביטחונית, מומלץ לנסוע בדרכים חלופיות" - הם אולי היו די חוששים. היום? הכביש נראה כמו שדרות רוטשילד בתל אביב ביום העצמאות. דגלי ישראל פזורים בכיכר מרכזית, בפנייה לרמאללה ולרוואבי. עצרתי וצילמתי. לא יאומן.
אני מטייל רבות ביהודה ושומרון ורואה בדואיות ריקות. מבנים שנתרמו בידי שונאי ישראל באירופה - עומדים ריקים. בני דודנו ברחו על נפשם. נגמרה ההשתלטות חסרת הרסן על אדמות המדינה. הפלאחים נטשו את אדמות המדינה, ונערים עברים חורשים את הקרקע במקומם. יש פה בעלי בית.
בסיורי ביהודה ושומרון זכיתי להכיר חלקי ארץ ישנה ומופלאה שלא ידעתי שקיימים. מי חלם שנחל העוג'ה ייחסם מפקקי תנועה של יהודים הבאים לשחות במימיו.
זכיתי לסייר בעין אל-פוקא ובעין אל-תחתא, מעיינות קסומים שעד ה-7 באוקטובר היו ב"חוץ לארץ" מבחינתנו.
ימי רחצה נפרדים לציבור החרדי בעיינות בידאן ובבריכות שלמה - הם חזון מציאותי בהחלט, ולא פנטזיה, ונראים קרובים מתמיד.
שאלו אותי לא פעם: "ישראל, האם לא מסוכן ליהודים לסייר במעיין פלוני בשומרון?", עניתי בפשטות: "לערבים זה מסוכן יותר". זו המציאות.
בעבר, לאחר רעידת האדמה הגדולה של שנת תקצ"ז (1837) שהחריבה את צפת וטבריה, אמרו חכמי התקופה כי "חורבן הגליל הביא לבניינה של ירושלים" - שכן פליטי הצפון עלו לירושלים וחיזקו אותה. והנה, כמעט מאתיים שנה מאוחר יותר, ההיסטוריה חוזרת בצורה מצמררת. האם אנחנו שוב חוזים בלב ההיסטורי של ארץ ישראל הפורח, בזמן שהראש שלה נחרב?
קורס מדריכי הטיולים של משרד החינוך מחולק לעשרה אזורים גיאוגרפיים. בצפון יש את כרמל, גולן, גליל תחתון וגליל עליון. אני משמש כרכז קורס כזה למגזר חרדי (מטעם עמותת לשומרה).
לצערי בחודשים האחרונים ימי הסיור בגליל העליון נדחים שוב ושוב. הסיבה: רחפני חיזבאללה.
מבחינת משרד החינוך, אי אפשר לטייל ברוב מסלולי הגליל העליון. קרית שמונה חלקה עומדת ריקה, וכמוה ישובים רבים בקו העימות. (ריקה מחלק תושבים וריקה לגמרי מתיירים).
לענ"ד הצדק עם הלועגים לאלו המתגאים בכיבוש מצודת הבופור - מה הועיל צעד זה אם ישובי הגבול עצמם נטושים?!
יש בגליל קו גבול דמיוני. עד מעט אחרי מירון - אנשים, חיים, ויש תנועה. אתה עובר שני קילומטר לכיוון קו הגבול והכבישים ריקים לגמרי. הגליל היפה שלנו, ריק.
לאחרונה חיפשתי באזור יראון באר בריטית סודית ששמעתי עליה המלאה מים צלולים. הגעתי למקום - והיא כמעט כוסתה לגמרי בעצי תאנה שצמחו בשנתיים וחצי של שממה.
המקום ריק ממטיילים, הטבע כיסה את מה שהאדם נטש.
האם "תחושת הבטיחות" בכביש 465 היא עילה לשמחה?! בוודאי שכן. אבל שומה עלינו לזכור את חורבן הגליל.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות