קשה להאמין שהעיר הרועשת והצפופה תל אביב נולדה בערב קיץ שקט במועדון קטן ביפו - ובכלל כשכונה של יפו, ובוניה כלל לא חלמו על הקמת "תל אביב" כעיר נפרדת.
כך מאה ועשרים איש ישבו על כיסאות עץ היום, י"ב בתמוז - לפני 120 שנים (תרס"ו) והכריזו על הקמת אגודת "אחוזת בית". הם לא ידעו ולא חלמו שהם מניחים את אבן הפינה לעיר הגדולה ביותר שקמה בארץ ישראל מאז חורבן בית שני[1].
האיש שהוביל היה האדריכל עקיבא אריה ויס. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה וגם איך למכור את זה. באותן שנים העיר הגדולה בעולם היוקרתית והנוצצת ביותר הייתה "ניו יורק" החלום האמריקני.
ויס טען לרוכשים: "וכמו שהעיר ניו יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ ישראלית". ניו יורק של פלשתינה.
מה שהניע את אותן משפחות לצאת מיפו היה גם סיוט. הצפיפות, הלכלוך, וגזרה עות'מאנית שחייבה יהודים לעבור דירה מדי שנה.
גולת הכותרת הייתה ב"ניו יורק" שלא הוזקקו לבורות מים. באותם שנים בכל בית או חצר היה בורות מים לשימוש התושבים. העיר הראשונה בה בנו צינורות מים בקירות, היה בתל אביב – אחוזת בית.
השלטון העות'מאני אסר על יהודים לקנות אדמות, ולכן נכנס לתמונה בנקאי הולנדי אציל בשם יעקובוס קאן - ממשפחת הבנקאים הפרטית של בית המלוכה ההולנדי, ציוני נלהב - שרכש על שמו את החלקות עבור המשפחות היהודיות.
שלוש שנות עבודה רצופות, מכשולים, ויכוחים עברו כולל טענות של עיתון "הצבי" של אליעזר בן-יהודה שפרסם שאישים שונים ניצלו את האגודה לגרוף לכיסם רווחים, עברו, והשכונה קמה לעיר עברית.
ההגרלה על חלקות האדמה ע"י צדפות
ואז, בבוקר של כ' בניסן תרס"ט, שישים ושש משפחות התכנסו על גבעות חול מצפון ליפו. ויס יצא בבוקר לחוף הים ואסף 120 צדפים - חציים לבנים וחציים אפורים. על הלבנים כתב בדיו את שמות המשפחות, על האפורים את מספרי החלקות. שתי הקבוצות הוכנסו לשתי קופסאות נפרדות.
ילד בן שמונה בשם משה פוגל שלף מקופסה אחת, וילדה שלפה במקביל מהקופסה השנייה. צדף עם שם - לצד צדף עם מספר. כך קיבלה כל משפחה את גורלה. דיזנגוף, שינקין, שלוש, סמילנסקי - שמות שנהפכו לרחובות.
הגרלת המגרשים לאחוזת בית בעת יסודה
על פי המקורות, עמד על גבעה ממול איש בודד, הביט במתרחש וצעק: "משוגעים, מה אתם עושים?!".
הצלם אברהם סוסקין הנציח את הרגע. אותו תצלום - גברים בחליפות, נשים בשמלות ארוכות, עומדים על חולות[2].
הקשר בין מדינת תל אביב לגבעות שומרון
לקראת הבנייה פרסמו פועלים יהודים דרישה חד-משמעית: עבודה עברית בלבד. הכסף מהקרן הקיימת - קרן יהודית, מחייב עובד יהודי. כשהדרישה לא נענתה, היו שאיימו על קבלנים ואף הכו אותם. למרות זאת, רוב הבתים הראשונים של תל אביב נבנו בידיים ערביות.
בתל אביב של היום לא מדברים על זה. רעיונות לאומים אלו (ודתיים יש לציין) עברו לגבעות יהודה ושומרון. אגב, בית המדרש הענק של ויז'ניץ בבני ברק נבנה בידי פועלים יהודים בלבד.
תל אביב בירת החסידיות
מעט יודעים שתל אביב, הייתה במשך כארבעים שנה אחד ממרכזי החסידות החשובים בארץ ישראל. בין שנות העשרים לשנות השבעים התגוררו בעיר כעשרים אדמו"רים משושלות נודעות. ברחוב רוטשילד, ברחוב דיזנגוף, ברחוב לילינבלום. בימי שבת בקעו מהשטיבלך קולות ניגונים חסידיים - בדיוק באותו זמן שבו ישבו השכנים על קפה ועיתון.
רבי אליעזר הגר מויז'ניץ הקים ישיבה ברחוב לילינבלום. רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין פתח בית מדרש ברחוב ביאליק. רבי משה יחיאל מאוז'רוב התגורר בקומה הראשונה בשדרות רוטשילד ושם פעל בית תפילתו. רבי שמואל אליהו ממודזיץ פעל ברחוב דיזנגוף. רבי אהרן רוקח מבעלזא הגיע בתש"ד והעצים את מעמד העיר כמרכז חסידות. ובין השנים 1920 ל-1950 היה בתל אביב מרכז חסידות חב"ד בארץ ישראל - בליל שביעי של פסח נהרו אלפי איש לחוף הים בסוף רחוב אלנבי לקריאה נרגשת של שירת הים. בשנות השישים והשבעים עברו האדמו"רים אחד אחד לבני ברק מסיבות שונות (ראה בספרו החדש של 'קרן קרץ').
[1] תל אביב הייתה העיר הגדולה בישראל מייסודה ועד שנת 1975 - אז עברה ירושלים אותה לראשונה. בשנת 1936 מנתה תל אביב 120,000 תושבים, ובשיאה בשנת 1963 - 394,400 תושבים. רק בשנת 1975 איבדה תל אביב את מקומה כעיר המאוכלסת ביותר בישראל לטובת ירושלים, ומאז ירושלים נשארה גדולה יותר.
[2] עקיבא אריה ויס, "ראשיתה של תל אביב", תשי"ז, עמ' 123-125; עדות הסופר קדיש יהודה-ליב סילמן על שם הילד משה פוגל.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות