צבי אילן (1936–1990) היה ארכיאולוג, עיתונאי וחוקר ארץ ישראל מן הדגולים שקמו למדינה. כתב במדוריו "ארץ חמדה" ו"משוט בארץ" בעיתוני "למרחב" ו"דבר", ניהל סקרים ארכאולוגיים בגולן, בגליל, בשפלה ובדרום הר חברון, וגילה יחד עם ד"ר דוד עמית שני בתי כנסת קדומים - בענים ובמעון, שבו נמצאה מנורת שיש נדירה.
מפעל חייו המדעי היה חקר בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל - ספר שעיבד מאות אתרים וראה אור לאחר מותו בהוצאת משרד הביטחון (1991). בין פעולותיו הציבוריות: הוציא את בית הכנסת העתיק בסומקה שבכרמל משטח אש של צה"ל, ואף מצא במרתפי מוזיאון באוסלו שבע מצבות קבורה שמוצאן מאבו-כביר ליד יפו - עם כתובות עבריות וארמיות מהמאות הראשונות לספירה (עליהם הרחבנו במדור זה בשעתו).
בקיץ תרצ"ה (1935) עלה אילן להרי לבנון לשוחח עם ראש הכנסייה המארונית, ולאור חדשות היום מלבנון, נעסוק בכך.
הסביבה: חומת הרים תלולה ומאפירה, הסוגרת על "עמק קדישא" (כמבואר בספרי 'המקומות הקדושים בלבנון' אודות אתר מופלא זה). בשוליה מדרגות-מדרגות עמוסות עצי-פרי, כרמי גפן ועצי צפצפה. טורים וחבורות-חבורות יורדים מהכפרים אל הירק, גולשים מטה ונתלים מעל צוקי-סלעים גבוהים. מעוקה ותלולה, כמראה חומת ארבל, עמק קדישה המגיח מתוך מערת סטלגמיטים ענקיים ומופלאים, מתאר אילן הוא - שריד כבוד הלבנון ואדירי יערותיו מלפנים.
בפינת אחד הגגות השטוחים יושב מכונס על גבי שטיח ארגמן, מעיין בספר. הוא אנטוניוס השני פטרוס עריידה, הפטריארך ה-73 של הכנסייה המארונית, בן 72 בביקור זה, שכיהן בתפקידו מ-1932 ועד מותו.
"היהודים רצויים לנו יותר מן הערבים"
הפטריארך לא מסתיר את עמדתו. הוא מדבר בפתיחות על היהודים בלבנון ועל הציונות. הוא רואה ישוב יהודי בלבנון כאפשרות ממשית. הפריחה הכלכלית של ארץ ישראל, הוא אומר, היא סימן לכל בר-דעת. ואז: "היהודים רצויים לנו יותר מן הערבים".
צבי אילן כתב ב'דבר' לאחר הביקור: "הוא הוא הפטריאך בכבודו ובעצמו העידו מהנדסים שעסקו בסלילת דרך מכביש טריפולי בשארהה אל הבנין הזה – אוהב ישראל... ורוצה בהגירת יהודים אל הלבנון".
עוד באותה כתבה נכתב שהיהודים הצילו את הכלכלה הלבנונית מן המשבר באותם השנים.
"מדוע אני אוהד ליהודים ולרעיון הציוני?", שאל הפטריאך, וענה: "היהודים הם מיעוט מקרב הערבים בארץ ישראל ואנו מיעוט בקרב תושבי סוריה הגדולה... על ידי איחוד המיעוטים המארוני והיהודי, יגדל כוחנו ועמידתנו בפני הערבים".
בסיום הפגישה הוא עומד לצד האורח היהודי ומסכים להצטלם עמו - מחווה שלא הייתה מובנת מאליה לאיש בדרגתו.
לא רק פוליטיקה. בפשטות גולל הפטריארך בראיון לעיתונאי הישראלי את ניתוחו למשבר הכלכלי בסוריה באותם ימים: פרי מלחמת העולם, התמוטטות ענפי הכלכלה המסחריים והחקלאיים, ובמיוחד השבר בענף גידול תולעי המשי בשל התחרות היפנית ששיבשה את השוק העולמי. הוא רמז על השלטון הצרפתי שאינו משביע את רצון הלבנונים.
הפטיארך הלבנוני חסיד אומות העולם
אנטוניוס עריידה נולד ב-1863 בבקרקשה שבלבנון. כילד למד ערבית וסורית, ולאחר מכן תאולוגיה בפריז. הוא נסמך לכהונה ב-1890 ונבחר לפטריארך ב-1932.
בשנת 1933, בשיא ימי השתוללות הנאצים, שלח "אגרת-רועים" לכל הכנסיות המארוניות בעולם - קריאה להגן על היהודים, כי "היהודים הם אחינו באנושות, שהאלוקים בחר בהם להיות לו עם-סגולה".
בשנת 1937 הצהיר בפומבי: "היהודים הם לא זו בלבד שהם אבותינו, אלא גם אחינו. אנו מאותו מוצא, מדברים כמעט אותה שפה, אבותיהם הם אבותינו. אנו גאים להיות בני אותו גזע. אנו חייבים הכל ליהדות".
דבר נוסף הפתיע את האורח צבי אילן: הקרבה הלשונית. המארונים שמרו על הסורית כלשון תפילה מאות שנים. "הנערים לומדים לקרוא את הכתב הסורי... בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' - נשמע כמעט זהה בסורית ובעברית".
החוזה עם הסוכנות היהודית
ב-30 במאי 1946 חתם הפטריארך עריידה, בשם הכנסייה המארונית, על הסכם רשמי עם הסוכנות היהודית בראשות וייצמן. התנועה הפרו-ציונית המארונית הובלה על ידי עריידה ועל ידי הארכיבישוף איגנאס מובארק מביירות.
הפטריארך עריידה נפטר ב-19 במאי 1955. ההסכם שחתם לא יצא לפועל. לבנון בחרה בדרך אחרת.
ראיון זה עם הפטריארך פורסם בעיתון "דבר" מתאריך י"א סיון תרצ"ה, ולמחרת העתיק הידיעה העיתון הערבי "פלסטין" ממניע לעורר ולהגביר את הסכסוך היהודי-ערבי. המאמר פורסם לימים בספרו של צבי אילן "הידעת את הארץ", כרך ו, עמ' 471 ואילך.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות