במסגרת הסדרה "יתגדל ויתקבל" התיישב המראיין יוסי עבדו לשיחה נדירה, חשופה ומצמררת עם בנו וממשיך דרכו של סידנא בבא סאלי זצ"ל, הרב ברוך אבוחצירא, ה"בבא ברוך".
הריאיון, שנערך לקראת יום ההילולא השנתי, חושף סודות שמעולם לא נודעו על הנהגותיו של הצדיק בחדרי חדרים, על המחלוקות סביב קברי האבות, ועל האזהרה המצמררת שקיבל בנו בחלום רגע לפני טבח השבעה באוקטובר.
בפתח דבריו, מתאר הבבא ברוך בקול רוטט את הקשר הבלתי ניתן להפרדה שהיה לו עם אביו, ומציין כי מיום שנולד היה צמוד אליו עד לשניות האחרונות ממש. הוא מעיד כי זכה להיות היחידי בחדר כשאביו החזיר את נשמתו ליוצרו, כשהוא צלול לחלוטין, בבחינת הנאמר על משה רבנו: "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה".
גלגולי השלג והחינוך הנוקשה מגיל שבע
הבבא ברוך מחזיר אותנו בזיכרונותיו לילדותו שבמרוקו, שם נחשף לראשונה לעבודת השם הבלתי נתפסת של אביו.
הוא מספר כי כבר בגיל ארבע היה מתעורר בלילה ורואה את אביו בתוך המקווה. מכיוון שבערפוד לא ירד שלג, היו מביאים לבבא סאלי חביות שלג במיוחד מהאזורים ההרריים, והוא היה פורס את השלג בלילה ועורך גלגולי שלג בייסורים קשים. כל הסיגופים הללו לא נעשו עבורו, אלא כקרבן למען עם ישראל, כדי להתפלל עליהם ולהשיג גזירות טובות.
כשהגיע הבבא ברוך לגיל שבע, אביו החליט לצרפו לעבודת הקודש הקרה. הרב נזכר כיצד ראה את אביו מתגלגל בשלג וצחק כילד, אך בתגובה אביו חיבק אותו והכניסו יחד איתו לתוך מקווה המים לטבול. כשהילד צעק מהקור, אמר לו הבבא סאלי: "תצעק או לא תצעק – אתה תתרגל להיות מה שאני הולך להוריש לך".
למרות היראה העצומה, הבבא סאלי שיתף את בנו בכל הנהגותיו, שכן ראה בו את המשמש האישי שימשיך את דרך חשיבתו. "מיום שנולדתי הייתי צמוד אליו עד לשניות האחרונות", מספר הרב.
הוא נזכר בצוואה שקיבל מאביו בחדר הסגור: "אין לי בניינים וכסף להוריש לך, אני מוריש לך את ההנהגה והברכה שקיבלתי מאבותיי, בתנאי שתלך בדרכי. אם לא – אני אקח אותה ממך". הבבא ברוך מודה כי תמיד ציית לו, פרט לפעם אחת בחיים שבה לא שמע בקולו ושילם על כך ביוקר.
המורשת בחדר הסגור: "אין לי נכסים להוריש לך"
במרכז עולמו של הבבא ברוך עומד הקשר עם אביו, ששילב יראת כבוד עצומה עם קרבה נדירה. "פחדתי ממנו מאוד," הוא מודה, "אך הוא שיתף אותי בכל והדריך אותי אישית כדי להוריש לי את דרך חשיבתו". כמשמשו האישי, חש הבבא ברוך מחויבות טוטאלית: "הוא אהב אותי ומעולם לא השיב פניי ריקם, ולא יכולתי לאכזבו לעולם".
חיי פרישות מעל הטבע: שעתיים שינה וקנקן המים
חיי היום-יום בבית הצדיק היו רצף של התעלות מעל חומריות הגוף. הבבא ברוך מעיד כי אביו מעולם לא היה שמן, והיה אוכל אולי סעודה אחת ביום, בלילה, שכללה ביצה קשה ותפוח אדמה, לצד שתייה מתוך "בוצ'אם" (קנקן) גדול של מים.
בימי השובבי"ם היה הבבא סאלי מתענה בכל יום, ובאמצע התקופה היה עורך "תענית הפסקה" – שבוע שלם ללא אוכל ושתייה, ממוצאי שבת עד מוצאי שבת, כשהוא מתפקד כרגיל לחלוטין.
הנהגת השינה שלו הייתה פלאית לא פחות; הוא היה ישן אולי שעתיים בלילה. בחורף היה מתכסה בסדין דק כדי שהקור ימנע ממנו שינה עמוקה ויעוררו לעבודת הבורא, ובקיץ היה מתכסה בשמיכה עבה וכבדה כדי שהחום יציק לו ולא ייתן לו לישון מעבר לצורך המינימלי.
סוד ה"אור הגנוז" של סידנא בבא סאלי
לשאלתו של יוסי עבדו על מקור כוחו של הצדיק שגרם לטבע להתכופף אליו, עונה הבבא ברוך כי הסוד טמון בשמירת העיניים, שמירת הפה והענווה המוחלטת.
הענווה ככוח מנהיגות: סוד ה"אור הגנוז" והבריחה מהתמונות
הבבא ברוך מדגיש כי הענווה והפשטות היו המפתחות שפתחו לבבא סאלי את שערי שמיים. "כל מנהיג שאין בו ענווה – אינו בבחינת משה רבנו". לדבריו, הפשטות שבה נהג אביו ב"עולם השקר" היא זו שהקנתה לו את שמו המפורסם מסוף העולם ועד סופו בעולם האמת: "הקדוש ברוך הוא אומר לצדיקים: אתם הייתם ענווים בעולם הזה, לכן בעולם האמת הפרסום הוא שלכם, שם אין מה להסתיר".
בזכות אותה ענווה, זכה הצדיק להגיע למדרגה רוחנית נדירה השמורה ליחידי סגולה – קשר ישיר עם התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. מדי שבועיים היה הבבא סאלי נוסע למירון, מתייחד עם הרשב"י, והסובבים היו מבחינים בשפתיו נעות בשיחה חרישית עם בעל הזוהר. מתוך הקשר הזה, השתמש הצדיק ב"אור הגנוז" שאיפשר לו לראות את הנעשה בכל קצוות תבל.
"ראינו אותו בנתיבות מניח את ידו על מצחו למשך שתי דקות – ורואה הכל באור הגנוז", מספר בנו.
ביטוי עמוק לבריחתו מהפרסום היה סירובו העיקש להצטלם; פעמים רבות ניסיונות צילום נכשלו באורח פלא והתמונות יצאו שחורות לחלוטין, שכן הצדיק לא רצה להותיר חותם של פרסום בעולם הזה.
מופתים ששינו גורלות: מהחייל חזי ועד דמעות המזבח
בשיחה, מגולל הרב שורה של סיפורים עוצרי נשימה הממחישים את כוחו של הצדיק. במקרה אחד, הגיעו לבבא סאלי זוג שעמד להתגרש לאחר עשר שנים ללא ילדים. הצדיק החל לבכות יחד איתם בכי תמרורים ואמר: "אני מוריד את הדמעות שלי במקום דמעות המזבח – ואני רוצה שיהיה להם ילדים". ואכן, הגזירה בוטלה והזוג נפקד בבן, בבחינת "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ" – ככה היה פועל בענווה ופשיטות.
סיפור נוסף נוגע לחייל חזי שנשבה על ידי אחמד ג'בריל וצה"ל קבע כי הוא חלל. אשתו באה לצדיק, והוא, לאחר שהניח יד על מצחו, פסק בביטחון: "הוא חי ואת לא מותרת לאף אחד אחר". חזי חזר לבסוף מהשבי והקים משפחה.
הרב מזכיר גם את האופה מבני ברק שביקש ברכה לבנו החולה, אך הבבא סאלי בירכו רק בפרנסה טובה, משום שראה ברוח הקודש שאין לילד תרופה ורצה שלפחות לאב יהיה ממון לטפל בו בכבוד בנשימותיו האחרונות.
החלום בערב הטבח בשמחת תורה
אחד הרגעים המטלטלים בשיחה הוא חשיפת החלום שראה הבבא ברוך ערב פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר. "אבי מגיע אלי בחלומות לעיתים קרובות", הוא מספר, "אך בחלום ההוא הוא נראה מודאג מאוד ואמר לי: 'דם יישפך, תקומו, תעשו, תתפללו'.
כששאלתי אותו מה הוא עושה למעלה בשמיים, ענה לי אבי: "בני, אני נלחם. עדיין לא הצלחתי להשיג את מה שרציתי. נלחם". הבבא סאלי הורה לבנו לפתוח בחומש בפרשת האזינו ובספר שמות, ושם ראה הבבא ברוך אחד לאחד את מה שעתיד לקרות באותו יום נורא.
הרב מעיד כי הצדיק הבטיח שהוא נלחם לעצור את הגזירה, ועובדה היא שהמרצחים הגיעו לאופקים ולשדרות אך לנתיבות לא נכנסו, שכן הבבא סאלי עמד שם בכניסה לעיר ומנע מהם לעבור.
נבואות גוג ומגוג: "על ישראל לא יהיה אטום"
לגבי העתיד, הבבא ברוך נחרץ בנבואותיו וטוען כי איראן היא ראש הנחש והאויב המר ביותר. "כל זמן שאין מלחמת עולם – אין משיח", הוא אומר שבפרשת וירא כתוב בזוהר: 'וי לאותה שעה שנולד ישמעאל ונימול'. המצווה הזו נתנה להם כוח ל-1,300 שנה. היום אנחנו בסוף התקופה הזו. תם עידנם. תם עידנם. תם עידנם".
"והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו" הוא מצטט מהזוהר כי הכוח שניתן לישמעאל בזכות המילה עומד להסתיים, ואנו מתקרבים למלחמת גוג ומגוג האמיתית, שהיא מלחמת עולם שלישית שרק ממנה יצמח המשיח. הרב מגלה כי אביו ויתר על גילוי המשיח בימיו כדי למנוע שפיכות דמים גדולה יותר.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" הרב אומר, כתוב במפורש יהיו קורבנות, דם ישפך, גם פה בארץ, בכל העולם. בעיקר בארץ. כולם רוצים להילחם על פיסת קרקע את הירושה שקיבלנו את כנען, את ישראל, מיום שנברא העולם ייעדה ה' לנו. וכולם נלחמים נגדנו למה?. הם יודעים את האמת. כולם יתמוטטו.
"יהיה דם במלחמה, נשפך דם. מבקשים מהשם, יהי רצון שהדם הזה שנשפך לא יהיה לשווא, הוא יהיה החלק הגדול והחלק הארי של גוג ומגוג נשפך כבר. אנחנו מבקשים מהשם שהדם שישפך להבא לא יהיה כמו הראשון. שיהיה דם קטן".
"איבדנו הרבה חיילים, הרבה יהודים, כואב לי אני בצער, בכיתי הרבה", אומר הרב בצער גדול.
בשורה מרגיעה במיוחד יוצאת מפיו לגבי האיום הגרעיני: "אני לא יכול לומר אם תהיה פצצת אטום בעולם, אבל אני יכול להבטיח דבר אחד – על ישראל לא יהיה אטום". הגאולה, לדבריו, תהיה בבת אחת, בבחינת הפסוק: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".
"יהיה דם, בכל העולם במלחמת גוג ומגוג, אבל אנחנו מבקשים מהשם שיהיה קצת, שעיקר הדם כבר היה", אומר הרב.
סוגיית הגיוס: "מי שלא לומד תורה – שיישא בעול ללא שהות"
בנושא הגיוס בחר הבבא ברוך להשמיע דברים נוקבים וברורים, "האמת צריכה להיאמר בצורה הפשוטה ביותר: אדם שלא לומד תורה – צריך לגייס אותו", פסק הרב בנחרצות.
בדבריו, ערך הרב הבחנה חדה וברורה בין אלו הממיתים עצמם באוהלה של תורה לבין אלו המשתמשים בשמה לשווא. הוא הסביר כי בחורים שתורתם אומנותם, שיושבים והוגים בתורה יומם ולילה, הם המגן הרוחני האמיתי של עם ישראל וחייבים להניח להם ולהעניק להם פטור מוחלט.
מנגד, יצא הרב נגד התופעה של אלו הנקראים 'בני ישיבה' רק למראית עין: "אותם בחורים שרק נקראים 'בני ישיבה' ובפועל מסתובבים ברחובות – אותם צריך לגייס ללא שהות. מי שלא לומד, חייב לשאת בעול הצבאי כמו כולם".
הרב מזכיר כי השירות הצבאי אינו סותר את דרך התורה, אלא היה חלק בלתי נפרד ממנה עוד מימי הנהגתו של משה רבנו. הוא ציטט את הציווי המקראי "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כׇּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל", והדגיש כי אפילו למשה רבנו היה צבא מסודר.
"כבר משה רבנו פקד את בני ישראל 'למשפחותם לכל יוצאי צבא', מי שהיה ראוי לצאת למלחמה – יצא. אם אז שירתו בצבא, מדוע שהיום לא?", תהה הרב והוסיף כי מי שאינו מקדיש את חייו ללימוד תורה, עליו להתייצב ולשאת בנטל כמו כל אזרח אחר.
"יש בצבא ברוך השם אנשים צדיקים ואנשים טובים; גיבורים שמוסרים את נפשם בכל רגע על קידוש השם – ודאי שהם צדיקים גדולים שזכותם עצומה".
"הוויכוח הפוליטי והשנאה מסוכנים"
הרב הזהיר כי הוויכוח המר והשנאה הנובעת ממנו מסוכנים לעם ישראל יותר מכל אויב חיצוני. לשאלה האם יש צורך לפעול כדי שהצבא יהפוך לדתי יותר, השיב הרב בתובנה אמונית עמוקה: "אם בני האדם לא יעשו את זה – הקדוש ברוך הוא בעצמו יעשה את זה".
הרב מתח ביקורת חריפה על המנהיגות משני צידי המתרס, החרדית והחילונית כאחד. הוא טען כי המנהיגים "עושים עבודה לא טובה" משני הכיוונים בניהול המשבר, ובמקום לאחות את הקרעים, הם זורעים שנאה ופירוד. הרב הזכיר בגעגוע את דמותו של אביו, הבבא סאלי, שהיה בבחינת "מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת".
התנאי לברכה: שבת, תפלין וטהרת המשפחה
הבבא ברוך חושף כי "מור אבי היה מתפלל על כולם, אבל היה לו תנאי אחד בל יעבור כדי שהברכה תתקיים – קבלה לשמור שבת, להניח תפילין ולהקפיד על טהרת המשפחה", הוא מספר. "בלי זה הוא לא היה מברך, והיה נוהג לומר בפשטות: 'אני לא יכול להתווכח מול מה שכתוב בתורה'.
הקפדה זו על יסודות הדת, מתחברת לסוד עמוק שחשף הרב בראיון בנוגע לחטוף ושורד השבי שגב כלפון מדימונה.
הרב, ששימש כסנדק בברית המילה שלו, מסביר: "כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר: 'וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם'. איזה דם? מדובר בשלושה סוגי דמים המגנים על האדם: דם ברית המילה, דם המזוזות (פסח) ודם הנידה – היא טהרת המשפחה. 'זוהי ברית דמים', מדגיש הרב ברוך, 'הקדוש ברוך הוא כרת עמנו ברית בדם, והזהירות בשלושת הדמים הללו היא שיוצרת את ההגנה השמימית על עם ישראל'."
תעלומת קבר המרח"ו והירושה המובטחת בחדר הסגור
הריאיון נוגע גם במחלוקות היסטוריות סביב מקום קבורתו של רבי חיים ויטאל (המרח"ו). בעוד שיש טענות, כמו אלו של הרב פינטו, כי העלו את עצמותיו לקרית מלאכי (אין מצבה עם כיתוב במקום), וטענות נגדיות כמו אלו של הרב עזריאל מנצור, שטען שתחקר את הקברנים והם העלו רק את רבי שמואל ויטאל (בנו של מרח"ו).
הבבא ברוך פוסק בנחרצות כי המרח"ו ובנו רבי שמואל ויטאל קבורים בדמשק שבסוריה, לצד הסבא הגדול רבי שמואל אבוחצירא (ה'בעל מחצלת').
הוא חושף כי קיבל מאביו את סוד לחישת הדיבוק, ואף הציל כך אדם שאיבד הכרה בציון ה'אביר יעקב' במצרים.
חכמת ה"איצטנזל": בין מנהגי מרוקו לאור הגנוז
נשאל הבבא ברוך על מנהגים עתיקים שהיו נפוצים בקרב יהדות מרוקו, ובהם חכמת ה"איצטנזל" – היכולת לראות עתידות דרך שמן או מים. "אני ראיתי את הדברים האלה במרוקו וגם כאן בארץ", מספר הרב. "לרבי מכלוף לסרי זצ"ל, למשל, הייתה מסורת כזו. היו משתמשים בילד בן 11 בדיוק – לא פחות ולא יותר – שהיה מביט בשמן או במים ומספר לרב את מה שהוא רואה".
יחד עם זאת, הרב מדגיש כי במשפחת אבוחצירא לא נהגו להשתמש בטכניקות אלו: "מור אבי, הבבא סאלי, לא היה זקוק לגורלות או לשמן. הייתה לו את היכולת להשתמש באור הגנוז; הוא היה מניח את ידו על מצחו למשך שתי דקות, ורואה את הכל בבהירות מעל דרך הטבע".
סוד הוצאת הדיבוק - הלימוד מהבבא סאלי
הבבא ברוך משתף במקרים של "דיבוק" ורוחות רעות שבהם טיפל, כוח שקיבל בירושה מאביו. "ראיתי מקרים קשים של רוח רעה ומחלת הנפילה. אבי קרא לי ולימד אותי בדיוק מה ללחוש באוזנו של האדם כדי להוציא את הדיבוק", הוא משחזר.
הרב מספר על מקרה שבו הציל אדם בציון של הסבא, רבי יעקב אבוחצירא במצרים: "אמרתי להם להשאיר אותי לבד איתו, עשיתי את מה שאבי לימד אותי – והוא קם על רגליו כבנאדם חדש".
ימי השובבי"ם: צום קול וממון
בנוגע להנהגות הרוחניות בימי השובבי"ם, מבהיר הבבא ברוך כי אביו, וכן סבו הנהיגו את דרכו של האר"י הקדוש בלבד. "אבי הלך בשיטת הייחודים והכוונות של האר"י בלבד. הוא לא היה פודה את התעניות בכסף בנקל – מי שיכול היה להתענות פ"ד (84) תעניות, היה צריך להתענות אותן בפועל ממש".
יחד עם זאת, הרב מוסיף הדרכה למי שגופו חלש: "וודאי שמי שאינו יכול להתענות מסיבות בריאותיות או חולשה, עליו לפדות את התעניות בכסף לצדקה". הרב נותן טיפ: "העיקר בימי השובבי"ם הוא תיקון פיו ולשונו. אם הלשון לא מתוקנת, גם ברית קודש לא מתוקנת. שמירת הפה והעיניים היא המגן הגדול ביותר של האדם מצרות נפשו".
הבבא ברוך נזכר בהתרגשות באווירת השבת בבית אביו: "היה שבת של התעלות הנפש. הוא היה קורא את הזוהר ובוכה משמחה. כשהייתי אומר לו 'שבת היום', הוא היה עונה לי: 'אני מתענג מזה, זה התעלות הנפש'".
לסיום, פונה הבבא ברוך במסר של חיזוק ואמונה לעם ישראל בתקופה מורכבת זו: "היום אני אומר לעם ישראל: תהיו מאוחדים. תתחזקו באמונה. להאמין שיש בורא עולם, כי בלי אמונה לא יצאו ממצרים. הכל בנוי על שלוש אותיות: א' = אמונה, ב' = ברכה, ג' = גאולה. אם אדם מאמין - הברכה מתקיימת, ואז באה הגאולה במהרה".
צפו בראיון המלא בראש הכתבה
קרדיטים: תחקיר והגשה: יוסי עבדו, צילום: שמואל אריה, עריכה: דוד והבה, למי עזוז, הפקה : איציק אוחנה, ניהול מחלקת מדיה כיכר השבת: ידידה כהן.
0 תגובות