ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, הגיש היום (רביעי) לבית המשפט המחוזי מרכז תביעת לשון הרע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות התבטאויותיו בנוגע לאחריות למחדל שבעה באוקטובר. אלא שמאחורי התביעה מסתתרת סוגיה משפטית משמעותית: האם ראש ממשלה יכול להיתבע על דברים שאמר במסגרת תפקידו, והאם בית המשפט יידרש בכלל לבחון אם טענותיו היו נכונות?
בכתב התביעה טוען בר כי נתניהו ניהל נגדו מסע הכפשה באמצעות פרסומים שקריים על תפקוד שירות הביטחון הכללי לפני מתקפת חמאס ובמהלכה. לטענתו, הדברים נועדו להסיט את האחריות למחדל מראש הממשלה ולהטילה על גורמי הביטחון.
אולם לצד המחלוקת העובדתית על אירועי שבעה באוקטובר, עשויה להתעורר שאלה מקדמית שתשפיע על גורל התביעה כולה: האם ההתבטאויות שעליהן מבוססת התביעה נהנות מחסינות משפטית?
האם ראש ממשלה יכול להיתבע על דבריו?
סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת מעניק לחבר כנסת חסינות מהותית מפני אחריות אזרחית ופלילית על דברים שנאמרו במילוי תפקידו או למען מילויו. מדובר בחסינות שאינה מוגבלת לדברים שנאמרים במליאת הכנסת, והיא עשויה לחול גם על פרסומים בתקשורת וברשתות החברתיות.
עם זאת, לא כל התבטאות של חבר כנסת מוגנת באופן אוטומטי. המבחן המרכזי נוגע לקשר שבין ההתבטאות לבין התפקיד הציבורי.
במקרה של נתניהו קיימת אפשרות להגנה נוספת. סעיף 13(3) לחוק איסור לשון הרע עוסק בפרסומים של הממשלה או חבר ממשלה בתוקף תפקידו. מאחר שנתניהו מכהן גם כחבר כנסת וגם כראש הממשלה, עשויה להתעורר שאלת תחולתן של שתי ההוראות.
לכן, אם נתניהו יטען כי התבטאויותיו על רונן בר נאמרו במסגרת תפקידו, בית המשפט עשוי להידרש לבחון תחילה את טענת החסינות, עוד לפני בירור אמיתות הדברים.
התקדים של גלית דיסטל: תביעת חצי מיליון שקל נדחתה
מקרה שעשוי להיות רלוונטי לדיון התרחש בינואר 2026, כאשר בית משפט השלום בתל אביב דחה על הסף תביעת לשון הרע בסך 500 אלף שקלים שהגיש עמרי רונן נגד חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.
התביעה עסקה בהתבטאויות שפרסמה דיסטל ברשת החברתית X במסגרת חילופי דברים פוליטיים בעקבות פרסום הנוגע למתקפת שבעה באוקטובר.
דיסטל טענה כי הפרסומים נעשו כחלק מפעילותה הציבורית והפרלמנטרית, ולכן הם מוגנים בחסינות המהותית המוענקת לחברי הכנסת.
השופט אבנר יפרח קיבל את טענתה וקבע כי גם התבטאויות פוליטיות חריפות ברשתות החברתיות עשויות להיות חלק מתפקידו של חבר כנסת.
במרכז ההחלטה עמד המבחן המשפטי שלפיו יש לבחון אם ההתבטאות נמצאת בתחום הסיכון הטבעי של הפעילות הפרלמנטרית.
כלומר, העובדה שפרסום מסוים פוגע לכאורה בשמו הטוב של אדם אינה מספיקה כדי לשלול את החסינות, אם הדברים נאמרו במסגרת הפעילות שהתפקיד נועד להגן עליה.
בית המשפט דחה את התביעה על הסף, מבלי להכריע אם הדברים שפרסמה דיסטל היו נכונים.
ההבחנה הזו עשויה להיות משמעותית גם בתביעת רונן בר. אם נתניהו יטען כי דבריו נאמרו כחלק מתפקידו, עצם הטענה שהפרסומים שקריים או פוגעניים לא תספיק בהכרח כדי להביא לבירור התביעה לגופה.
גם התבטאות מתוכננת מראש יכולה להיות מוגנת
מקרה נוסף נדון בבית משפט השלום בירושלים בשנת 2020, בתביעת לשון הרע שהגישו איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי נגד חברות הכנסת לשעבר מיכל בירן וסתיו שפיר.
התביעה עסקה בהתבטאויות פוליטיות שנאמרו בתקופת הבחירות לכנסת ה-21, בין היתר באירוע בחירות בבית ספר.
אחת הטענות שהעלו התובעים הייתה כי הדברים נאמרו לאחר תכנון מוקדם, ולכן אינם צריכים ליהנות מחסינות.
אלא שבית המשפט דחה את הטענה. השופטת מיכל שרביט קבעה כי גם התבטאות פוליטית מתוכננת יכולה להימצא בליבת הפעילות הפרלמנטרית וליהנות מחסינות.
התביעה סולקה על הסף.
המשמעות היא שגם אם התבטאות מסוימת נוסחה מראש או פורסמה במסגרת מהלך תקשורתי מתוכנן, אין בכך לבדו כדי לשלול את תחולת החסינות.
השאלה נותרת האם הדברים נאמרו בזיקה לתפקיד הציבורי המוגן.
פרשת מני נפתלי: לא כל פרסום הקשור לראש הממשלה חסין
אלא שלצד הפסיקות שהכירו בחסינות רחבה, קיימים גם מקרים שבהם בתי המשפט הציבו גבולות לטענות הגנה הנשענות על פעילות הממשלה.
כך למשל, בתביעת לשון הרע שהגיש מני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה, נגד כמה גורמים, ובהם עו"ד דוד שמרון.
התביעה עסקה בפרסומים שנעשו בעקבות פרשת התנהלות מעון ראש הממשלה ודוח מבקר המדינה בנושא.
במסגרת ההליך ביקש שמרון להסתמך על סעיף 13(3) לחוק איסור לשון הרע, המעניק הגנה לפרסומים מסוימים שנעשו בתוקף תפקיד ממשלתי או על פי הוראה של גורם ממשלתי מוסמך.
אלא שבית המשפט דחה את טענת ההגנה שלו.
השופט גלעד הס הבחין בין הוראה כללית להגיב לפרסום ציבורי לבין הוראה המתייחסת לפרסום מסוים. בפסק הדין נקבע כי הוראה כללית להשיב לדוח מבקר המדינה אינה מעניקה חסינות גורפת לכל התבטאות שנאמרת בעקבותיה.
באותו מקרה לא הוכח שניתנה הוראה מפורשת לפרסם את הדברים שבגינם הוגשה התביעה.
המקרה שונה מתביעת רונן בר, משום שנתניהו עצמו הוא הנתבע ולא אדם שפעל לכאורה מטעמו. עם זאת, הוא מדגים כי עצם הקשר לממשלה אינו מספיק תמיד לצורך קבלת הגנה מוחלטת מפני תביעת לשון הרע.
האם הביקורת על ראש השב"כ הייתה חלק מתפקידו של נתניהו?
כאן נמצאת השאלה המרכזית שעשויה להתעורר בהליך הנוכחי.
אם נתניהו יטען כי דבריו עסקו בתפקודו של ראש השב"כ ובאחריות מערכת הביטחון לאירועי שבעה באוקטובר, הוא עשוי לטעון כי מדובר בהתבטאויות שנאמרו במסגרת תפקידו כראש הממשלה.
מנגד, בר עשוי לטעון כי הפרסומים חרגו מביקורת מקצועית או ממסירת מידע לציבור, והיו חלק ממסע אישי שנועד לפגוע בשמו הטוב.
אולם גם טענה שלפיה פרסום נועד לפגוע אינה שוללת כשלעצמה חסינות מהותית, אם בית המשפט יקבע שתנאיה מתקיימים.
במקרה כזה עשוי בית המשפט לבחון את הפרסומים עצמם, את נסיבות אמירתם ואת הקשר שלהם לתפקידו של נתניהו.
ההכרעה בשאלת החסינות תהיה נפרדת מהשאלה אם תוכן הדברים אמת.
מה יקרה אם בית המשפט יקבל את טענת החסינות?
ככל שנתניהו יעלה טענת חסינות ובית המשפט יקבע כי הפרסומים מוגנים, התביעה עשויה להידחות ביחס אליהם מבלי שיתקיים בירור עובדתי מלא של הטענות.
במילים אחרות, ייתכן שבית המשפט כלל לא יידרש להכריע מי צודק במחלוקת על ההתנהלות בליל שבעה באוקטובר.
לעומת זאת, אם בית המשפט יקבע כי החסינות אינה חלה, ניתן יהיה להמשיך בבירור תביעת לשון הרע.
בשלב זה יידרש בר לבסס את טענותיו בהתאם לחוק, ואילו נתניהו יוכל להציג הגנות נוספות, ובהן אמת בפרסום ותום לב, ככל שהן רלוונטיות.
גם אז, ההליך לא יהפוך בהכרח לחקירה כוללת של אירועי שבעה באוקטובר, אלא יתמקד בפרסומים שבגינם הוגשה התביעה ובשאלות הדרושות להכרעה בה.
השאלה שתעמוד בפני בית המשפט
שלושת המקרים מלמדים כי בתי המשפט מעניקים משקל משמעותי לחסינות של נבחרי ציבור, אך אינם רואים בכל התבטאות פוליטית או ממשלתית פרסום המוגן אוטומטית.
בתביעתו של רונן בר, נתניהו עשוי לנסות להסתמך על הגנות שמקורן הן במעמדו כחבר כנסת והן בתפקידו כראש הממשלה.
עם זאת, בשלב זה לא ידוע אם נתניהו יעלה טענת חסינות בהליך, ובאיזה היקף.
לכן, השאלה המשפטית הראשונה בתביעה עשויה שלא להיות מי אחראי למחדל שבעה באוקטובר, ואף לא אם הדברים שאמר נתניהו על בר נכונים.
ייתכן שהשאלה הראשונה תהיה פשוטה יותר, אך בעלת משמעות מכרעת: האם הפרסומים נהנים מחסינות המונעת את בירור התביעה לגופה?