בפסק דין שניתן בחודש שעבר, הכריעה שופטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל־נצרת, עינב גולומב, בסכסוך בין שכנים בצפת על שביל גישה ברוחב 1.4 מטר. בית המשפט קבע כי לתובעת יש זכות מעבר בשביל, אך אפשר לשכניה לבטל אותה אם ישלמו לה 26,000 שקל.
השביל נמצא בגבול שבין שתי החלקות ומוביל לבתי הצדדים. מחצית מרוחבו, כ־70 ס"מ, נמצאת בשטח התובעת, והמחצית השנייה בשטח שכניה. במשך עשרות שנים שימש השביל את דיירי שני הבתים, אולם בתחילת שנת 2022 ביקשו השכנים לבנות קיר בגבול החלקות ולחצות אותו לשניים.
התובעת פנתה לבית המשפט וטענה כי השביל נועד מלכתחילה לשמש ככניסה משותפת לשתי החלקות. לדבריה, חלוקתו תשאיר לה מעבר ברוחב 70 ס"מ בלבד, שאינו מאפשר גישה סבירה לביתה, בין היתר בשל בעיות רפואיות שמהן היא סובלת.
מנגד, השכנים טענו כי רכשו את ביתם כאשר לא הייתה רשומה בטאבו זיקת הנאה לטובת התובעת. לדבריהם, היחסים בין הצדדים הפכו לבלתי נסבלים, והקמת המחיצה נועדה לשמור על פרטיותם ועל ביטחונם האישי.
בית המשפט קבע כי הסכם הרכישה המקורי, מפרט המכר והתוכנית החלה על המקרקעין מלמדים שהשביל נועד לשמש את שתי החלקות. עוד נקבע כי השכנים ראו לפני הרכישה את השימוש המשותף בשביל, אך לא ביררו אם קיימת לשכנה זכות מעבר.
השופטת קבעה כי השכנים רכשו את זכויותיהם תוך "עצימת עיניים" לאפשרות שלתובעת קיימת זכות קודמת. עם זאת, היא קיבלה את טענתם שלפיה היחסים העכורים והרצון ליצור הפרדה בין הבתים הם טעמים לגיטימיים לביטול השימוש המשותף. בפסק הדין נכתב כי "יחסי השכנות בין הצדדים אינם טובים, בלשון המעטה".
מומחה מטעם התובעת העריך את עלות הרחבת השביל בשטחה ב־52,000 שקל. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי הצדדים יחלקו בעלות, והשכנים ישלמו לתובעת 26,000 שקל.
אם הסכום לא ישולם בתוך 90 ימים ממועד פסק הדין, ניתן יהיה לרשום את זיקת ההנאה לטובת התובעת. אם התשלום יבוצע, זכות המעבר תבוטל, אך השכנים לא יוכלו לשנות את השביל במשך ארבעה חודשים ממועד התשלום. בית המשפט לא פסק הוצאות לטובת מי מהצדדים.
2 תגובות