המחיר האנושי: השפעות המלחמה על אזרחים - וכיצד לתווך את המציאות לילדים?

דוגמאות היסטוריות: מהעבר ועד ההווה

• מלחמת העולם השנייה: ההפצצות האוויריות על לונדון ("הבליץ") והרס הערים הגרמניות, כמו דרזדן, גרמו למיליוני אזרחים לחיות בתנאים של חרדה קיומית, רעב ואובדן. דו"ח של ארגון הבריאות העולמי מצא שמקרי PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) עלו בשיעור ניכר באוכלוסייה האזרחית הבריטית כך שהפעת הליחמה היתה ישירה וחזקה על המצב הנפשי (WHO, 2005).
• המלחמות ביוגוסלביה (1990–1995): מלחמות יוגוסלביה גרמו לגלי עקירה המוניים כשאזרחים רבים עברו התעללות כשיטה של השגת שליטה על ידי האויב, מה שגרם לערעור מוחלט של המרקם החברתי. מחקר שהתפרסם ב־Journal of the American Medical Association מצא שכמעט 50% מהפליטים סבלו מתסמינים של דיכאון וחרדה קשה (Mollica et al., 1999).
• סוריה ואוקראינה (2011–היום): העימותים הבלתי נגמרים המוכרים לכולנו הובילו לעקירת מיליונים מבתיהם. מחקר של The Lancet ב־2022 העריך שמעל 60% מהילדים באזורים מוכי קרבות מפתחים תסמיני דחק משמעותיים.
• ישראל ועזה: גם אצלנו, כל סבב לחימה מותיר אחריו אוכלוסייה מדממת – לא רק פיזית אלא גם נפשית. דו"חות של משרד הבריאות הישראלי מצביעים על עלייה של עשרות אחוזים בפניות לקווי סיוע נפשי בזמן לחימה (2023). מי לא מכיר ילדים שחרדים למשמע צופר חולף של אמבולנס או שנבהלים מקול רעש הדומה לפיצוץ. אכן, למלחמה השפעה נפשית עמוקה.

אם כן- כיצד המלחמה פוגעת באזרחים בפועל?

1. טראומה פסיכולוגית – כאמור, המלחמה גורמת לחרדה, פוסט טראומה, דיכאון, וסיוטים אצל גדולים וקטנים.
2. פיזית – מיותר לומר, אך חלק מרכזי במלחמה הוא הפציעות הגופניות, הן בשדה הקרב והן בעורף. מי לא שמע על אנשים שנפצעו בדרכם להתגונן בשעת האזעקות. בנוסף, במלחמות שמתקיימות בשטח האזרחי התחלואה מוגברת עקב קריסת מערכות בריאות. אצלנו חווינו זאת בקריסתן של המערכות לבריאות הנפש, כך שהנזקקים לטיפול נאלצים להמתין חודשים ארוכים עד לעת הגעת תורם.
3. חברתית – פירוק קהילות, נדידה, אובדן משפחה ותמיכה. כל זה הוא מנת חלקם של אלו הנתונים בשטח האש
4. כלכלית – אבטלה, אובדן נכסים, ירידה בתנאי מחיה. בעלי עסקים רבים מאבדים את קהל הלקוחות עקב שינויים דמוגרפים או שאינם יכולים לתחזק את העסק כראוי.
5. חינוכית – השבתת מסגרות חינוך, פערים התפתחותיים אצל ילדים. ילדי העוטף למשל סבלו כמה חודשים מחוסר במסגרות חינו עד שנמצאו פתרונות חלופיים למסגרות זמניות עבורם.

דרכי התמודדות: מה כן אפשר לעשות?

1. תמיכה קהילתית – יצירת קבוצות תמיכה, עמותות סיוע, ועידוד סולידריות קהילתית. לדוגמה, עמותת נט"ל (נפגעי טראומה לאומית) בישראל מספקת מערך טיפולי מתקדם לנפגעים נפשיים מאז 1998. גם אנשים פרטיים רבים בחרו לאמץ אליהם משפחות ממקומות המלחמה. גם מי שלא יכל לארח בביתו, פעמים רבות סייע בעזרת שעות התנדבות במקומות שונים או גיוס של אוכל וחוסרים אחרים עבור המפונים.
2. טיפול נפשי מקצועי – פסיכולוגיה טראומטית, טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי), וגישות חדשניות כמו EMDR (טיפול בעזרת תנועות עיניים) הוכחו כיעילות. רבים מאלו הפונים למרכזים השונים שמחזיקה המדינה מקבלים פתרון בצורת אוזן קשבת והדרכה מעשית.
3. תיווך מציאות לילדים – שיחה בגובה העיניים, יצירת תחושת שליטה חלקית והמשכיות של שגרה מסייעים להפחית נזקים עתידיים. אל תתעלמו מהמציאות, שבו עם הילדים יחד ונסו להסביר להם את המצב.

כאשר מסבירים לילד על מלחמה, חשוב לשמור על איזון בין כנות להרגעה, ולתת מידע מותאם לגילו ולשאלותיו. לילד צעיר אפשר לומר: "לפעמים אנשים או מדינות רבים, ולצערנו זה גורם לדברים לא נעימים, אבל יש מבוגרים שמגנים עלינו ודואגים שנהיה בטוחים."

בגילאי בית הספר אפשר להרחיב בעדינות, להסביר שמדובר בריב גדול שכולל לעיתים שימוש בכוח, אך גם להדגיש שיש אנשים שפועלים להביא שלום ולעזור. חשוב לשדר ביטחון ולהיות זמינים לשאלות, לא להפחיד בפרטים מיותרים, אלא להקשיב לרגשות של הילד, לחבק, לתת מקום לציור או שיחה, ולשמור על שגרה עד כמה שניתן.

גם אם הילד שומע רעשים או רואה תמונות לא נעימות, כדאי להסביר: "כן, זה לא נעים, אבל אנחנו כאן איתך, עושים את מה שצריך כדי לשמור על ביטחון." מעל הכול, המסר המרכזי צריך להיות: אתה לא לבד, יש מי שדואג לך, ואנשים בעולם תמיד פעלו – ועדיין פועלים – כדי שהחיים יהיו טובים ובטוחים יותר.

1. שיקום תשתיות והשקעה באזרחים – מדינות כמו יפן וגרמניה השקיעו מאמצים ניכרים בשיקום מערכות הרווחה והחינוך לאחר מלחמת העולם השנייה – והצליחו להקים חברות משגשגות. גם בישראל מדובר רבות על רפורמות במערכות בריאות הנפש וכמובן מדיניות שונה בגבולות (בתקווה...).
2. הכשרה מוקדמת ומוכנות קהילתית – ידע מגן. הדרכות קבועות, ערכות חירום, והבנה של "מה עושים" בזמן עימות, מקטינים את החרדה. נסו לעקוב אחר ההנחיות המתפרסמות בכלי התקשורת ולהיות מעודכנים בנדרש מכם במצבי חירום שונים.

לסיכום

המלחמות אולי מתחילות בהחלטות פוליטיות או טריטוריאליות, אך הן מסתיימות – או נמשכות – בלבם של אזרחים חפים מפשע. לצד ההכרה בנזקים האיומים, יש גם תקווה: כאשר חברה משקיעה בשיקום, בתמיכה ובחמלה, היא לא רק שורדת את המלחמה – אלא יכולה גם להיבנות מחדש בצורה עמוקה יותר.