עליזה הרץ-זומר (Alice Herz-Sommer) הייתה פסנתרנית יהודייה שנולדה בפראג בשנת 1903. היא החלה לנגן מגיל צעיר, וכישרונה הוביל אותה להיות סולנית בתזמורת הפילהרמונית הצ’כית לפני מלחמת העולם השנייה. כאשר הנאצים פלשו לארצה, משפחתה ברובה נמלטה, אך עליזה בחרה להישאר עם אמה החולה בכדי לסעוד אותה. ב-1943 נתפסה עליזה ונכלאה עם בעלה ובנם הקטן רפאל בגטו טרזינשטאט. שם הוכרחו אותה לנגן על פסנתר בפני הקצינים הנאצים - עובדה שהתבררה כמצילת חיים: בזכות כישרון הנגינה שלה, היא ובנה שרדו את המחנה, בעוד אמה נרצחה בטרבלינקה ובעלה נספה באושוויץ. סיפור הישרדותה יוצא הדופן שימש בסיס לסרט התיעודי עטור הפרסים שנעשה על החייה “הליידי במספר שש: המוזיקה הצילה את חיי”.
המוזיקה כעוגן של תקווה וריפוי
בתנאי הרעב והאימה של המחנה, המוזיקה הייתה עבור עליזה קרן אור באפילה. “הנגינה שלה הצילה אותה”, תיארו לימים, “כי לא רק האסירים היהודים אהבו אותה אלא גם הסוהרים הנאצים”. מעבר להישרדות הפיזית, המוזיקה העניקה לה כוח נפשי להמשיך לחיות. בריאיון שנערך עימה בגיל 109, כשעליזה נשאלה כיצד שמרה על אופטימיות, פניה אורו והיא הסבירה שהמוזיקה היא מקור שמחתה: “מוזיקה משמחת אותי... אפילו המחשבה על מוזיקה. מוזיקה מביאה אותנו לאי שלֵו, יפה ומלא אהבה. מוזיקה היא חלום”. בתוך התופת, הצלילים היו לה כמפלט לנפש - מעין עולם קטן ונטול עוולות שבו עדיין יש יופי, סדר והרמוניה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המוזיקה הייתה עבור הרץ-זומר הרבה יותר מתחביב; היא הייתה כלי תרפויטי של ממש. “מוזיקה”, היא אומרת בסרט, “היא הדבר היחיד שעזר לי לקוות”. בנגינה היא מצאה משמעות וכוח להתגבר על הכאב, “עבורה הנגינה הייתה כמו דת, כמו אמונה... במיוחד בזמנים קשים”. גם לאחר שאיבדה כמעט את כל עולמה - הוריה ובעלה שנרצחו ובריאותה שהתערערה - המשיכה עליזה לנגן ולהאמין בחיים. שנים לאחר מכן היא העידה שכל רגע בחייה הוא מתנה, ושעלינו “להיות אסירי תודה” על עצם קיומנו. המוזיקה שמרה על רוחה: בגיל 110, אחרי שגברה על סרטן ושבץ ואיבדה את בנה רפאל, הצהירה עליזה בחיוך ש“החיים יפים” – ועדיין ישבה יום יום אל הפסנתר, מנגנת ומפיצה אופטימיות.
ניצחון הרוח - השראה לדורות
עליזה הרץ-זומר הלכה לעולמה בשנת 2014 בגיל 110, כשמוזיקה בליבה וחיוך על פניה. קרוביה ותלמידיה תיארו אותה כמי שתמיד הדגישה את הצד הטוב בכל מצב. “המוטו שלה היה 'אני לא יכולה להתלונן'... היא תמיד ראתה את חצי הכוס המלאה. זה מה שהחזיק אותה כל כך הרבה שנים”, סיפרה אחת מתלמידותיה. תלמידה אחרת העידה: “תמיד היא הדגישה את האופטימיות שלה, וזה מה שהחזיק אותה במחנה הריכוז, לצד המוזיקה”. סיפור חייה של הרץ-זומר, כפי שתועד בסרט “המוזיקה הצילה את חיי”, ממחיש בעוצמה כיצד המוזיקה יכולה להציל את הגוף והנפש כאחד - לתת תקווה במקום של ייאוש, כוח במקום של חולשה, ונחמה עמוקה במקום של צער שובר לב. מורשתה של עליזה היא עדות חיה לכוחה המופלא של המוזיקה לרומם את נפש האדם, אפילו מול הרוע הבלתי-נתפס של השואה. כפי שהיא עצמה אמרה: “מוזיקה מביאה אותנו למקום שלו ויפה... מוזיקה היא חלום” - חלום שהציל את חייה והמשיך להאיר את דרכה עד יומה האחרון.
אכן, כמו בסיפורה של עליזה, לכולנו יש מוזיקה אהובה שמרימה אותנו ברגעים קשים או צליל שמחזיר אותנו במנהרת הזמן. בשנים האחרונות מצטברים מחקרים ומידע רפואי המצביעים על כך שההשפעה הזו אינה מקרית. מוזיקה מדובבת את גופנו ומוחנו במגוון צורות: היא מפעילה אזורי תגמול במוח, מחזקת את מערכת העצבים, מקלה על חרדה ודיכאון ואף מסייעת בשיקום מתאונות וממחלות.
מה קורה במוח כששומעים מוזיקה?
לא רק שיר חדש המושמע לראשונה יוצר אצלנו רגש, אפילו יצירה מוכרת שנשמעה פעמים רבות יכולה ליצור תחושות של אופוריה או דמעות בזווית העין. היכולת הזו קשורה לפעילות במערכת התגמול של המוח - בעיקר באזורים כמו הגרעין האקומבנס והסטריאטום הגבי - המשתחררים בהם נוירוטרנסמיטורים כגון דופמין ואופיאטים בעת האזנה למוזיקה אהובה, אותם החומרים שמשתחררים בגוף לאחר פעילות גופנית מאומצת וגורמים לנו לתחושת הנאה. מחקרים עם הדמיה מוחית הראו שהאזנה לקטעים שבחרו המשתתפים גרמה לשחרור דופמין הן בזמן ההתרגשות לקראת השיא שבשיר והן בשיא עצמו. לעומת זאת, כשניתן לנבדקים חוסם דופמין (הלופרידול) הוא הפחית משמעותית את ההנאה מהמוזיקה, בעוד שתרופה שמעלה דופמין הגבירה אותה - עדות נוספת לכך שמערכת זו עומדת מאחורי תחושת העונג שנלווה למוזיקה.
לצד מערכת התגמול, המוזיקה משפיעה גם על הגוף: האזנה לקטעים איטיים מפחיתה קצב לב ולחץ דם וגורמת לנשימה עמוקה יותר, בעוד קטעים מהירים מגבירים ערנות ומעודדים תנועה. במחקרים נמצא שהיא משפיעה גם על מערכת האוקסיטוצין והסרוטונין, הורמונים הקשורים לחיבור חברתי ולהרגעה. הבסיס הביולוגי הזה מסביר כיצד מוזיקה יכולה להרגיע מתחים ולשפר מצב‑רוח, וגם מדוע היא יכולה להיות כלי טיפולי עוצמתי כאשר משתמשים בה באופן מבוקר.
מוזיקה, חרדה ומצבי לחץ
מטופלים רבים מוצאים נחמה בשירים ברגעי לחץ כמו לפני מבחן או במהלך טיפול רפואי, אך מה אומר המדע? מטה‑אנליזה עדכנית מ‑2025 בחנה 101 מחקרים מבוקרים ומצאה כי טיפול במוזיקה הפחית במידה בינונית תסמיני חרדה במגוון אוכלוסיות. שיטות המשלבות האזנה למוזיקה (מוזיקה חיצונית או דמיון מודרך) היו יעילות יותר מאשר יצירה פעילה בלבד בה האדם עסק בעצמו בנגינה, שירה או אילתור, שכן האזנה חיצונית מספקת יותר יכולת ריכוז במוזיקה מאשר יצירה שלה. החוקרים מציינים כי חשוב לומר שהצלחת ההתערבות אינה תלויה באורך המפגשים או בתדירותם, וכי יש להתאימה להעדפות המטופל - כל אחד והצורה שאליה הוא מתחבר.
מחקר קהילתי נוסף, שנערך ב‑2025 וכלל 256 משתתפים בני 18–65, הראה כי תוכנית מוזיקה בת שמונה שבועות שיפרה באופן משמעותי את החוסן הרגשי, רווחת המשתתפים ואף את תחושת המסוגלות התעסוקתית. התוצאות היו בולטות יותר בקרב צעירים ובעלי השכלה גבוהה, ומחברי המחקר הדגישו שמוזיקה יכולה לשמש כלי פשוט ונגיש להפחתת מתח ולחיזוק הרגשות החיוביים.
תופעה מעניינת אחרת היא “מיינדפולנס מוזיקלי” - שילוב של מוזיקה ותשומת לב מודעת ברגע הנוכחי. מחקר שנערך בקהילות בארה״ב מצא כי תרגול כזה העלה את קצב לב המשתתפים (HRV) ושיפר מדדים חשמליים במוח (EEG). המשתתפים דיווחו על ירידה בחרדה ועל תחושה של חיבור חברתי, במיוחד במפגשים חיים. החוקרים סבורים שהשפעה זו נובעת מהפעלת מערכות אוטונומיות ופרונטו‑טמפורליות במוח - אזורים המעורבים בוויסות רגשות.
בין עצבות לדיכאון קליני
האזנה למוזיקה עצובה עשויה לעורר בכי מטהר, אבל האם היא יכולה לטפל בדיכאון? ניתוח של 16 ניסויים אקראיים בקרב 938 סטודנטים מצא כי טיפול במוזיקה הפחית משמעותית תסמיני דיכאון - ברמות של 1.2 עד 2 נקודות סטיית תקן במדדים שונים. למרות השונות הגבוהה בין המחקרים, התוצאות נשארו עקביות: מוזיקה משפרת מצב‑רוח ומאפשרת ביטוי רגשי בריא. המבקרים מציינים שיש צורך למסד פרוטוקולים סטנדרטיים ולהבין אילו סוגי מוזיקה מתאימים לאילו מטופלים.
בכלי התקשורת אף פורסמו מחקרים שנועדו לשפר טיפול בדיכאון קשה באמצעות מוזיקה. כך למשל בכתבה שפורסמה בישראל היום נכתב כי חוקרים מאוניברסיטת נורת׳ווסטרן מצאו שמוזיקה מפעילה מערכות מוחיות שונות מאלו שתרופות נוגדות דיכאון מכוונות אליהן, וכי האזנה מסייעת במיוחד לאנשים שלא הגיבו לטיפולים אחרים. התובנה הזו מגבירה את התקווה כי בעתיד ניתן יהיה לשלב מוזיקה במערך הטיפול בדיכאון עמיד.
מוזיקה וטראומה: הקלה לפוסט‑טראומטיים
בשנים האחרונות נבחנה המוזיקה גם ככלי לטיפול בהפרעת דחק פוסט‑טראומטית (PTSD). סקירה מ‑2024 שכללה תשעה ניסויים רנדומליים הראתה כי ציון הסימפטומים של PTSD לאחר הטיפול היה נמוך משמעותית בקבוצת המוזיקה בהשוואה לקבוצת ביקורת פסיבית (SMD = ‑1.64) ונמוך במידה דומה לטיפול פסיכותרפי רגיל. שיעורי ההשארות בטיפול היו דומים בין הקבוצות, אך רמת הוודאות של העדויות עדיין נמוכה ומחייבת מחקרים מחמירים יותר.
בעבר אף דווח על יוזמה שמשתמשת במוזיקה ככלי לשיקום נפגעי טראומה מ‑7 באוקטובר. המטופלים מרכיבים אוזניות מיוחדות המשלבות צלילים קצביים ותרגילים מונחים כדי להרגיע את מערכת העצבים, לסייע בוויסות רגשי ולהחזיר תחושת שליטה. אמנם התוצאות הראשוניות אמפיריות בלבד, אך הן מעידות על הכוח החברתי של מוזיקה במצבי משבר.
זיכרון, דמנציה ומוזיקה
אחת התגליות המרגשות ביותר היא השימוש במוזיקה לשיפור איכות החיים של אנשים עם דמנציה ואלצהיימר. סקירה שיטתית מ‑2025 בחנה 42 מחקרים ומצאה כי טיפול במוזיקה שיפר יכולות קוגניטיביות (זיכרון, תשומת לב, שפה) והפחית תסמינים התנהגותיים כמו חרדה, דיכאון ותוקפנות. המטופלים דיווחו על איכות חיים גבוהה יותר, שיפור בערך העצמי ואפילו ירידה בכאב פיזי. החוקרים ציינו כי מוזיקה מעוררת זיכרונות ומאפשרת גישה לחוויות ואמונות שנשכחו, ולכן היא כלי לא‑תרופתי מבטיח לדמנציה.
מוזיקה להפחתת כאב ולשיפור בריאות פיזית
הקשר בין צלילים לכאב נבדק גם בחדרי ניתוח. מחקר שבוצע ב‑2025 בקרב מנותחי בלוטת התריס מצא כי האזנה למוזיקה במהלך הניתוח הפחיתה באופן משמעותי את עוצמת הכאב לאחר הניתוח בהשוואה לקבוצת הביקורת לה לא הושמעה מוזיקה. המטופלים בקבוצת המוזיקה נזקקו לפחות אופיאטים ומרפי שרירים, והקבוצה דיווחה על חוויה נעימה יותר. החוקרים סיכמו שהשפעה משככת הכאב של מוזיקה עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים וקראו להקפיד לבחור מוזיקה שתואמת להעדפות המטופלים.
האזנה למוזיקה נמצאה כמיטיבה גם עם בעיות שינה כרוניות ומחלות כרוניות אחרות. מטה‑אנליזות מלמדות כי מוזיקה רגועה לפני השינה משפרת את איכות השינה של מבוגרים ומפחיתה כאב כרוני. שילוב הצלילים מוביל להפרשה של אנדורפינים ולהסחת הדעת מהכאבים.
שיקום נוירולוגי: קצב שמחזיר מילים ותנועה
מוזיקה היא לא רק מנוחה אלא גם תנועה. טיפול מוזיקלי נוירולוגי (NMT) עושה שימוש בקצב כדי לשקם תפקודי תנועה, שפה וקוגניציה לאחר אירוע מוחי. חוקרים אף גילו כי התערבות כזו - המשלבת מלודיה וקצב באמצעות תרגול מודרך - שיפרה את היכולות המוטוריות והקוגניטיביות של 57 חולי שבץ בהשוואה לקבוצת ביקורת. הטיפול העלה גם את רמת החומר BDNF בגוף, גורם גדילה התורם ליצירת קשרים עצביים חדשים. חלק מהמטופלים נעזרו בתרגילי הליכה בקצב קבוע או שירה מובנית כדי לעקוף אזורי שפה פגועים.
הסיפור של חברת הקונגרס האמריקאית לשעבר ממוצא יהודי גבי גיפורדס ממחיש זאת היטב. בשנת 2011 היא נפגעה מירי ואיבדה את יכולת הדיבור. במהלך השיקום השתמשו המטפלים בשירה ובנגינה כדי לעורר אזורים אחרים במוח. גיפורדס סיפרה כי בעזרת שירים שהיו אהובים עליה הצליחה למצוא מילה אחת ואז מילה נוספת, וכיום היא כבר יכולה לדבר כמעט כרגיל כשהיא אף מתרגלת נגינה עם חולים נוספים. ד״ר ג׳רארד פרנסיסקו, רופא שיקום, הסביר כי מאחר שמרכזי השפה מחוברים גם לאזורים מוטוריים ורגשיים, מוזיקה יכולה לסייע בשיקום לא רק של דיבור אלא גם של תנועה וקוגניציה.
מוזיקה שמצילה מילים
סיפורה של גבי גיפורדס אינו היחיד. מטופלים רבים עם אפאזיה בעקבות שבץ או פציעת ראש מגלים שהם מתקשים לדבר אך יכולים לשיר. בטיפול שנקרא שירת דיבור מובנית (Melodic Intonation Therapy) מנגינות מדורגות מסייעות לעקוף את אזורי השפה הפגועים ולעורר נתיבים במוח הימני. תרגול כזה מאפשר לבטא מילים ומשפטים, ולאט לאט מתפתחת יכולת לדבר גם ללא המנגינה.
לא כל מוזיקה דומה - התאמה אישית ומגבלות
על אף ההבטחות, טיפול במוזיקה איננו פתרון קסם. מטה‑אנליזות מצביעות על שונות גדולה בין מחקרים, על רמות ודאות נמוכות ועל צורך בפרוטוקולים אחידים. ההשפעה תלויה בסוג המוזיקה, בהעדפות האישיות, בתדירות המפגשים ובמומחיות המטפל. חשוב אף לזכור שההאזנה לשירים אהובים אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי או תרופתי כאשר נדרש טיפול מקצועי, אך היא יכולה לשמש כלי משלים נגיש ובטוח.
אקורד סיום - תזמורת של רווחה נפשית
המוזיקה מעוררת בנו רגשות ותחושות גופניות עמוקות מכפי שחשבנו. ממצאים מדעיים מצביעים על כך שהאזנה ויצירה של מוזיקה יכולה להפחית חרדה ולסייע בצליחתן של תקופות קשות ואפלות בחיינו, לשפר מצב‑רוח, להקל על כאב, לשקם יכולות לאחר פציעה ולשפר איכות חיים במצבים של דמנציה. הסיפורים האנושיים אותם הזכרנו מדגימים כיצד צלילים ושירה יכולים לתת כוחות לאדם לשרוד את התופת, להעניק שלווה ברגעים האחרונים ולחבר מחדש בין מילים לשפת אם. לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים הוא לשים אוזניות, להקשיב לפסקול האישי שלנו ולתת למוזיקה לדבר אל הלב.
0 תגובות