באמצע המאה הקודמת, פרסומות למכשירי חשמל ביתיים נראו כמו חלום שהתגשם. נשים מחויכות בשמלות מהודרות עמדו לצד מכונות כביסה בוהקות, כשהקריין מבטיח להן ש"העידן המפרך הסתיים". ההבטחה הייתה פשוטה: הטכנולוגיה תעשה את העבודה השחורה, והאדם ייצא לחופשי.
אלא ששבעה עשורים מאוחר יותר, כשהבית שלנו מאוכלס ברובוטים אוטונומיים ובמכשירים שפועלים מרחוק על WIFI, מתברר שהבטחת הפנאי הגדולה התפוגגה. הסוציולוגיה קוראת לזה "פרדוקס מכונת הכביסה", והוא חושף מנגנון חברתי ערמומי: במקום לקצר את זמן העבודה, הטכנולוגיה פשוט העלתה את רף הציפיות.
אינפלציה של נקיון
החוקרת הבולטת ביותר בתחום זה, רות שוורץ קואן (Ruth Schwartz Cowan), הראתה בספרה הקלאסי "יותר עבודה לאמא", כי המהפכה התעשייתית בתוך הבית לא הפחיתה את סך השעות שמושקעות בתחזוקתו. הסיבה? עליית הסטנדרטים.
לפני עידן מכונת הכביסה האוטומטית, כביסה הייתה אירוע שבועי מתיש שגזל יום שלם. בגדים נלבשו שוב ושוב, והחלפת מצעים הייתה טקס נדיר. ברגע שהפעולה הפכה ל"לחיצת כפתור", הציפייה החברתית השתנתה. היום, חולצה שנלבשה שעה אחת נזרקת לסל הכביסה. אנחנו מכבסים יותר, מייבשים יותר ומקפלים הרבה יותר. הטכנולוגיה הפכה את הפעולה לקלה, והחברה בתגובה הפכה את הלכלוך לבלתי נסבל.
זהו "חוק פארקינסון" של עבודות הבית: המטלות מתרחבות כדי למלא את כל הזמן שהתפנה. אם הרובוט השואב מנקה את הרצפה מדי יום, אנחנו כבר לא יכולים לשאת פירור בודד שפעם היה נשאר שם שבוע שלם עד לבוא המטאטא.
מהשירות הציבורי למטלה הפרטית
זווית נוספת לפרדוקס היא היעלמותם של שירותים משותפים. בעבר, משקי בית רבים נעזרו בשירותי כביסה חיצוניים, משלוחי קרח או עזרה בשכר. כניסת המכשירים ה"חוסכים" העבירה את האחריות מהמרחב הציבורי חזרה אל הפרט. "מכונת הכביסה לא רק חסכה זמן," טוענים סוציולוגים, "היא חיסלה את שירותי המכבסה הקהילתיים והפכה כל אם למנהלת תפעול, טכנאית וכובסת במשרה מלאה, בתוך דל"ת אמותיה".
הזמן ה"פנוי" שנוצר לא הוקדש לקריאת ספרים, שירה או למנוחה. הוא נבלע מיד על ידי מטלות תחזוקה חדשות: ניקוי מסננים, רכישת קפסולות ייעודיות, עדכוני גרסה למכשירים "חכמים" וניהול לוגיסטי של אינספור מכשירים שנועדו - באופן אירוני - לחסוך לנו לוגיסטיקה.
העבדות המודרנית למכשיר
הטרגדיה האמיתית של פרדוקס מכונת הכביסה היא פסיכולוגית. המכשירים יצרו אשליה של יעילות, אך בפועל הם העמיקו את ה"עבודה השקופה". הבית המודרני דורש תחזוקה בלתי פוסקת כדי להישאר בסטנדרט ה"אינסטגרמי" המצופה ממנו.
הזמן שהובטח לנו הפך לזמן של ניהול המכונות. אנחנו כבר לא נלחמים בבוץ ובאבק עם דלי ומברשת, אבל אנחנו משועבדים לשרשרת אספקה בלתי נגמרת של חומרי ניקוי, תחזוקת מכשירים וסטנדרטים אסתטיים שרק הולכים ומקשיחים.
בסופו של יום, נראה שהטכנולוגיה לא פתרה את בעיית העבודה הביתית, היא רק שינתה את צורתה. במקום יבלות בידיים מהשפשוף, קיבלנו רשימת מטלות שלא נגמרת בראש. אולי הדרך היחידה באמת "לפנות זמן" היא לא לקנות את הרובוט הבא, אלא פשוט להסכים, מדי פעם, לחיות בבית קצת פחות מושלם - העיקר הבריאות.
0 תגובות