ראיון מטלטל: לוחם צה"ל אלישע מדן (45), נפצע אנוש במהלך הלחימה בעזה כבר לפני למעלה מחודשיים. במהלך משימה לאיתור פיר מנהרה בה הסתתרו מחבלים, הוא איתר את הפיר אבל נפצע אנוש יחד עם עוד 5 מחבריו, ואיבד את שני רגליו. 4 לוחמים נהרגו בתקרית.
הבוקר (רביעי), הוא התראיין אצל קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בתוכנית 'קלמן - ליברמן' ברשת ב', וסיפר על נקודת המבט הייחודית שלו כלפיי חייו מעתה - חיים ללא רגליים, חורים בריאות ובמעיים וזיהומים חוזרים.
אלישע נשאל ע"י המראיין כיצד הוא מרגיש, ומשהשיב "מצויין" - הוא התבקש להסביר... "צריך להסביר מצויין? אני שמח, בריא סה"כ מרגיש אחלה" השיב אלישע, בקול שלא מותיר מקום לספק באשר לארשת פניו המחויכת.
המראיינים ביקשו מאלישע לספר על התקרית בה איבד את חבריו ואת רגליו: "הייתי מאושפז חודשיים בשערי צדק משם עברתי לשיקום בתל השומר".
המראיין מזכיר את טקס הפרידה המרגש שנערך בבית החולים שערי צדק - שם היה מאושפז חודשיים ואלישע מגיב: "התמונה הייתה צריכה להיות הפוכה. אני הייתי צריך להריע לצוות בית החולים ולא הם לי", ומיד מוסיף בהומור: "אבל אני לא יכול לעמוד בשתי שורות ולהריע אז זה יצא ככה".
הוא הוסיף לספר על התקרית בבית חאנון: "נפצעתי קשה-אנוש ממטען. עפו לי שתי הרגליים. כבר באותו רגע הבנתי שאיבדתי את הרגליים. מעבר לרגליים, חדר לי רסיס לבטן שחתך את המעי והריאות. וגם נפגעה לי השמיעה".
הוא נשאל האם הוא זוכר את הפציעה, והשיב: "אני לא זוכר את הפגיעה עצמה. לצערי הרב, או אולי לצערי, נמחק לי הזיכרון. אני זוכר את הפעולה - אבל עד לרגע הפגיעה".
הוא מספר על המשימה שקיבל ביום הפציעה: "הייתי בכוח המילואים הראשון. חיפשנו פיר של מנהרה של מחבלי חמאס שידענו שאמורים לצאת ממנו מחבלים. עברנו מבנה מבנה באזור בו חשבנו שהוא צריך להיות עד שמצאנו את הפיר. כשנכנסנו הפעילו עלינו מטען".
הוא סופד לחבריו שנהרגו בתקרית בעצב: "4 חברים טובים, לוחמים טובים מפקדים. לייטר, יוסי הרשקוביץ, סרגיי ומתן". הוא מוסיף לפרט - "נפצענו 6 לוחמים, 5 קשה עד אנוש".
אלישע עובר לתאר את הרגעים שלאחר פיצוץ המטען: "בפיצוץ מיד עפו לי הרגליים. הקירות של המבנה נפלו עלינו. שכבנו מתחת להריסות קטועי גפיים עם כוויות מההדף של הפיצוץ. שכבתי במסדרון של הבית ליד חבר שלי יוסי גם הוא קטוע גפיים והמתנו לחילוץ".
הוא משבח את הלוחמים האיצים שנכנסו למבנה הממולכד בשביל לחלץ אותו ואת חבריו: "בפעולה די נועזת חברים שלי נכנסו לבית שהיה חשוד במלכוד ולבית שהיה ממוטען - חוץ מהמטען שהופל עלינו למרות זאת הם נכנסו וחילצו אותנו טיפלו בנו מה שהיה אפשר לטפל בפנים מה שהיה צריך מיד לחתום דימומים".
"לאחר מכן", מספר אלישע, "פינו אותנו למבנה אחר, שם כל צוותי הרפואה של הגדוד טיפלו בנו במה שאפשר והעבירו אותנו ב'האמרים' לגבול".
אלישע נשאל האם הוא היה בהכרה ומשיב, שבניגוד לחבריו, הוא דווקא כן היה בהכרה חלקית: "אני רוב הזמן הייתי בהכרה חלקית. מדבר איתם מידי פעם, נרדם מידי פעם. מאבד את ההכרה".
הוא חוזר לרגעים בו הוא מבין את גודל הפגיעה ונפילת חבריו: "את התמונה לגמרי אני מבין כעבור 4 ימים בשערי צדק ואז כשהתעוררתי הבנתי מיד שאין לי רגליים ושחברים טובים שלי נהרגו".
"נכנסו לי זיהומים", עובר אלישע לתאר את ההתמודדות עם השלכות הפציעה, "והגוף שלי נלחם להתגבר על זה. זה עושה כאבים חזקים וחום גבוה".
וכאן, לקראת סיום הראיון, הוא מפתיע את המראיינים והמאזינים עם גילוי הגבורה והחוסן הפנימי שלו: "אני מתחיל לקבל איזושהי תמונה על החיים החדשים שלי אבל אני משאיר את זה פתוח. אני מסתכל על זה כהרפתקה של אמצע החיים בגיל 45".
הוא מסביר: "לא הרבה אנשים מקבלים מתנה כזו באמצע החיים. אם הייתי בוחר - הייתי בוחר שיהיו לי רגליים אבל זו המציאות. בהתחלה חשבו שאני מת. אמרתי שמע ישראל ווידוי אז כל מה שקיבלתי - קיבלתי במתנה".
את הראיון הוא חותם במסר אופטימי: "אני שמח עם כל מה שנשאר לי בגוף. זו מתנה. זו הרפתקה חדשה".
0 תגובות