במהלך תוכנית המגזין "זמן אומנותינו" עם משה מנס התארח אמן ויוצר מיוחד במינו: יחיאל אופנר. אופנר הוא אמן חב"דניק אשר מביא אל עולם האמנות זווית כנה ופשוטה המכילה עומק ומשמעות ובמסגרת הראיון לקח אותנו אל רגע אחד בו יצירה ספונטנית שנעשתה בלב הכאוס של אירועי שמחת תורה תשפ"ד, הפך לסמל לאומי שהמדינה השקיעה מליונים בשימורו.
האמנות כקתרזיס בבית שחרב
אופנר שירת בדרום ביחידת הסריקה המטכלי"ת מיד לאחר פרוץ האירועים מספר: "בעיצומו של החג גויסתי, יצאתי, אמרו לי, יש כמה הרוגים, כמה, לא ידענו את ההיקף. המפקד שלי אמרנו, ניפגש, יצאתי לדרום, הייתי באשקלון, לא ידעתי את כל הסכנות שבדרך ונסעתי".
אחרי שבועות של עבודה סזיפית וקשה יצא לי להיכנס לאחד הבתים בכיסופים. בית בו נרצחו בני הזוג איתי ואיתי זאק יחד עם בנם בן ה-13. הם נרצחו בחדרם. המראות היו קשים מנשוא: "ראיתי את המזרון הקטן שמה של הילד ואת ה... זה כל כך קשה, ופתאום פרץ ממני, זה נקרא קטרזיס כזה, משהו פנימי של כל האירועים, של כל התקופה שעבדתי עם ארכיאולוגים בסינון העפר וכל הזה".
איך משלבים תפילה, עסקים וחזון? ביקור הנהלת מרכנתיל בכפר חב״ד
• גוי שיצייר אישה מדליקה נרות שבת, זו אומנות יהודית?! | מוטה ברים בריאיון חג מרתק
• מהחיידר בסאטמר לגרפיטי באומן | האמן מוישי קופמן וציורי הקיר
• הסוד מאחורי היצירות שעל הקיר • מסע בעקבות עולם הגרפיטי המרתק והמסתורי
הבית היה מפויח ומיועד להריסה. מתוך אותו "קטרזיס", הופנר יצר את הציור האייקוני: "שמתי את האצבעות על הפיח, וציירתי שני חיילים עם רובה ושתי ידיים שצועקים הצילו של הילד, ילד בן 13 שצועק הצילו, כאילו, שתי ידיים, הנחתי את שתי ידיים ועשיתי ככה את זה, ואז שני חיילים כאילו מגינים עליו דבר שלא קרה, שרציתי שיקרה". הציור נוצר במהירות, ללא כוונת פרסום: "ידעתי שהבית יהיה הרס, אפילו לא חתמתי את השם שלי, מרוב שלא ידעו מזה אפילו, זה היה אני, זה הנשמה שלי". הוא אף לא טרח לצלם את הציור, "עשיתי והלכתי".
ציור הפיח שהפך לחפץ מורשת ישראלי
חודשיים או שלושה לאחר מכן, אופנר קיבל טלפון מיד בן צבי, האמונים על ההיסטוריה של מדינת ישראל ועל ההנצחה של האירועים בשביעי לעשירי. אנשי יד בן צבי חקרו את הארכיאולוגים שעבדו שם בבית עד שהם הגיעו אליו. התברר שחודשיים אחרי, המשפחה של הנרצחים חזרו לראות את הבית והרישום הפשוט הזה עצר להם את הנשימה יוחד עם האמונים על השימור הוחלט שמדובר בציור שמתאר רגע אותנטי הסטורי שצריך לשמר.
מאחר שהבית היה מיועד להריסה, החלה מלאכת שימור מורכבת. אופנר סיפר כיצד אנשי מקצוע התגייסו למשימה: "הגיע המשמר הראשי של מוזיאון תל אביב, שהוא ארכיאולוג והביאו מומחים שונים ולא ידעו איך לשמר פיח, בחיים לא היה כזה דבר. הם נאלצו להתייעץ עם מוזיאונים בחוץ לארץ כיצד לשמר פיח, ש"כל יום שעובר, הרוח מעיפה אותו".
הציור שנוצר בדקה וחצי בלבד, הוכר כחפץ מורשת ישראלי וקיבל מספר סידורי. "זה חפץ שילמדו עליו בהיסטוריה של היום הזה. של החייל, החבדניק, שמידם ליבו מביע את הרגשות שלו. כיום, הוא נמצא במחסני אוצר המדינה ויוצג במוזיאון העתידי לזיכרון אירועי אוקטובר. אופנר משתאה מכוחה של אותה פעולה: "אני אומר, דקה וחצי בלי לחשוב מה השלכות "זה מראה לנו, הכוח שלנו של פעולה קטנה, של בן אדם, של יהודי, כמה זה יכול לפעול".
הפילוסופיה של האמנות הנאיבית
מנס שואל על סגנון הציורים של אופנר. ראיתי שדוקטור נועה לאה כהן מגלריית המקלט בירושלים שגם הציגה בעבר עבודות שלך, הגדירה את סגנון העבודה שלך כאמנות נאיבית. מה זה אומר?
"נאיבי זה סוג של תמים. זה אמנות תמימה, זה אמנות שלא מתיימרת. אל תנסה לחשוב מה ניסיתי להביע, דברים עמוקים מידי. אני מביא את הפשטות של החיים. באומנות שלי, אני לא מחפש להיות המדייק, יש לי מצלמה בבית, היא עושה את זה מקסים. היופי טמון בחוסר השלמות ובכנות הרגשית. הציורים הם סיפורי חיי. מרגעים בחסידות חב"ד ועד חוויות שאני עובר, אני מעביר את החוויות שלי, את מה שאני מרגיש, אני לא מנסה לרצות אף אחד, אולי זה היופי".
אז כל אחד שמצייר הוא בעצם אמן, גם ילד שמצייר הוא אמן?
"כל אחד יכול להיות אמן. הציורים הכי יפים זה של ילדים בני שבע. אם הוא לא מחכה משהו אז זה הכי טהור, הכי אמיתי, הכי מביע את מה שבתוכו. בלי לרצות מישהו. אנשים לא צריכים לשאוף לשלמות, אלא לבטא את עצמם כפי שהם מרגישים".
בראיון אף דיברנו על הציור שריגש את מנהל המחלקה בבית החולים ואת הסגנון והצבעים שהשתנו בעקבות השביעי לעשירי. צפו בראיון המלא.
---
פרקים נוספים בסדרת חג אומנותינו:
• גוי שיצייר אישה מדליקה נרות שבת, זו אומנות יהודית?! | מוטה ברים בריאיון חג
• מהחיידר בסאטמר לגרפיטי באומן | האמן מוישי קופמן וציורי הקיר.
• הסוד מאחורי היצירות שעל הקיר • מסע בעקבות עולם הגרפיטי המרתק והמסתורי.
• הגלריה של הרב אורי זוהר, ציור בגובה 10 קומות והיוצר האלמוני אומץ לחרדים.
• ציורים בחול: התחום המפתיע בו בחר האברך החסידי לעסוק אחרי חתונתו.
0 תגובות