מחקר חדש מאוניברסיטת סינסינטי בארצות הברית חושף מנגנון לא מוכר עד כה בעולם הביולוגיה: חרקים מסוגלים לכוון את השעון הביולוגי הפנימי שלהם לא רק לפי אור וטמפרטורה, אלא גם בהתאם לשינויים מחזוריים בלחות הסביבה.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי npj Biological Timing and Sleep, בחן מספר מיני חרקים, בהם זבובי פירות, יתושים, חרק הנשיקה וחיפושיות. החוקרים חשפו את החרקים לתנאי מעבדה מבוקרים, שבהם הוחלפו מחזורי לחות באופן יזום - ללא שינויי אור או טמפרטורה.
התוצאות היו ברורות: החרקים התאימו את דפוסי הפעילות שלהם למחזורי הלחות. יתרה מכך, גם לאחר שהלחות הוחזרה לרמה קבועה, חלק מהמינים המשיכו לפעול לפי "השעון" שהוטמע בהם קודם לכן.
לדברי פרופ' ג'ושוע בנואה, ממובילי המחקר, "החרקים משתמשים בלחות כאות ביולוגי לכל דבר". בכך מצטרפת הלחות לרשימה מצומצמת של גורמים סביבתיים - המכונים "צייטגבר" (Zeitgeber) - המסוגלים לאפס את השעון הביולוגי, לצד אור וטמפרטורה.
החוקרים בדקו גם חרקים עם פגמים גנטיים במנגנוני השעון הביולוגי או בחיישני הלחות. אצל חרקים אלו נרשמה תגובה חלשה משמעותית למחזורי הלחות, מה שמעיד כי מדובר במנגנון ביולוגי מובנה ולא בהתנהגות מקרית.
המשמעות של הממצא עשויה להיות קריטית: עבור חרקים קטנים, רמות לחות משפיעות ישירות על סיכויי ההישרדות. היכולת "לצפות" תנאי יובש או לחות מאפשרת להם להימנע מהתייבשות או לבחור זמנים אופטימליים לפעילות.
עם זאת, החוקרים מציינים כי השפעת הלחות חלשה יחסית בהשוואה לאור ולטמפרטורה, וכי יתושים - למשל - הראו תגובה פחות עקבית לשינויים אלו.
מעבר לעולם החרקים, המחקר פותח פתח לשאלות רחבות יותר לגבי השפעת הלחות גם על בעלי חיים אחרים - ואולי אפילו על בני אדם. "ייתכן שקיימת אינטגרציה עדינה של מספר אותות סביבתיים, כולל לחות", אמר אחד החוקרים, אם כי הדגיש כי מדובר בשלב מוקדם של הבנה.
0 תגובות