במשך עשרות שנים ניסו מדענים להבין כיצד עופות נודדים מצליחים לנווט בדיוק מרשים על פני אלפי קילומטרים. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science מציע תשובה מפתיעה: החיישן המגנטי של היונים אינו מצוי בעיניים או במקור – אלא דווקא בכבד.
צוות חוקרים בינלאומי, שכלל מדענים מאוניברסיטת בון ומכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים, בחן איברים שונים בגופן של יוני דואר, בהם העיניים, המוח, המקור, הטחול והכבד. הממצאים הראו כי דווקא בכבד נמצא הריכוז הגבוה ביותר של ברזל, וכן תגובה חזקה במיוחד לשדות מגנטיים.
התאים האחראים לכך הם מקרופאגים - תאי חיסון שתפקידם לפרק תאי דם אדומים ישנים. במהלך תהליך זה הם צוברים ברזל בצורת ננו-חלקיקים של תחמוצת ברזל. תכונה זו הופכת אותם ל"סופר-פאראמגנטיים", כלומר – מסוגלים להתיישר בהתאם לשדה מגנטי חיצוני.
לדברי החוקרת קליביה ליסובסקי, "כאשר היונים עפות, הננו-חלקיקים מסתדרים לפי השדה המגנטי של כדור הארץ והופכים לממוגנטים. כך היונה מסוגלת לחוש את כיוון השדה ולהשתמש בו לניווט."
בדיקות מיקרוסקופיות הראו כי תאים אלו ממוקמים בסמיכות לסיבי עצב בכבד, מה שמרמז על מסלול העברת מידע ישיר אל המוח. כדי לבדוק את החשיבות התפקודית של התאים, החוקרים הסירו אותם באופן זמני מיונים – ושחררו אותן בטבע. התוצאה הייתה חד-משמעית: היונים איבדו את יכולת הניווט שלהן.
עם זאת, נמצא כי הפגיעה בניווט התרחשה רק בימים מעוננים. כאשר השמש הייתה גלויה, הצליחו היונים למצוא את דרכן חזרה באמצעות רמזים חזותיים. ממצא זה מחזק את ההבנה כי עופות משלבים בין מספר מערכות ניווט - מגנטית וויזואלית - בהתאם לתנאים הסביבתיים.
המחקר פותר תעלומה ביולוגית ארוכת שנים ומערער על תיאוריות קודמות, שייחסו את החיישן המגנטי לאזור המקור או העיניים. מעבר לכך, הוא פותח פתח למחקר עתידי בשאלה האם מנגנון דומה קיים גם בבעלי חיים נודדים אחרים.
לדברי החוקרים, מדובר בפריצת דרך משמעותית בהבנת הקשר בין ביולוגיה, פיזיקה והתנהגות – והוכחה לכך שגם איברים "שגרתיים" לכאורה, כמו הכבד, עשויים להסתיר יכולות יוצאות דופן.
0 תגובות