תיעוד יוצא דופן מראה קבוצה של דגים חוצה כביש ביום גשום, בתמונה שנראית דמיונית. אלא שהיכולת לנוע מחוץ למים אינה מקרית, והיא נשענת על מנגנון ביולוגי יוצא דופן שמאפשר לדגים האלה לשרוד גם בסביבה יבשתית.
מדובר בדג המטפס האסייתי, ששמו המדעי הוא אנאבס טסטודינאוס. הוא נפוץ בהודו ובמדינות רבות בדרום מזרח אסיה, וחי בבריכות, בתעלות, בביצות ובמקווי מים רדודים. אורכו עשוי להגיע לכ־25 סנטימטרים.
הסוד טמון באיבר נשימה מיוחד המכונה איבר המבוך, שנמצא מעל הזימים. באמצעותו הדג מסוגל לקלוט חמצן ישירות מהאוויר, ולא להסתמך על החמצן המומס במים בלבד. המנגנון מאפשר לו להתמודד עם מים דלים בחמצן ואף לשרוד מחוץ למים במשך פרקי זמן ממושכים, כל עוד גופו ואיבר הנשימה נשארים לחים.
גם דרך התנועה שלו יוצאת דופן. הדג פותח את מכסי הזימים הקוצניים שלו ונעזר בהם כדי להיאחז בקרקע, בעוד גופו מתפתל וזנבו דוחף אותו קדימה. הוא מעביר את נקודת התמיכה מצד לצד ומקדם את גופו בתנועות חוזרות, ולעיתים אף מתרומם מעט מהקרקע במהלך התנועה.
מחקרים מצאו כי הדג מסוגל לנוע על פני הקרקע בחיפוש אחר מקווה מים חדש, ובתנאים מסוימים הוא עשוי לעבור עשרות מטרים. התנועה מתרחשת בדרך כלל בשעות החשכה או בשעות הבוקר המוקדמות.
היציאה מהמים אינה בהכרח ניסיון לברוח או לתקוף. כאשר מפלס המים יורד, מקורות מים מתייבשים או התנאים נעשים קשים, הדג עשוי לצאת למסע בחיפוש אחר סביבת מחיה מתאימה יותר. גם מחסור במזון ותחרות על משאבים עשויים להגביר את הנטייה לצאת מהמים.
הגשם והקרקע הלחה מסייעים לו לשמור על הלחות הדרושה להישרדותו בזמן המעבר. עם זאת, אין פירוש הדבר שהוא יכול לחיות ביבשה ללא הגבלה: הוא עדיין תלוי בסביבה לחה, ובסופו של דבר זקוק למים כדי להמשיך להתקיים.
דג המטפס ניזון ממגוון מקורות מזון, ובהם חרקים, תולעים, חלזונות, סרטנים קטנים, חומר צמחי ולעיתים גם דגים קטנים. הוא מסוגל להסתגל למגוון תנאי מחיה, ויכולת הנשימה האווירית שלו מעניקה לו יתרון במקווי מים שבהם רמת החמצן נמוכה.
למרות שמו, אין מדובר בדג שמטפס בהכרח על עצים. שמו נובע מיכולתו לנוע מחוץ למים, והיא שהופכת אותו לאחד הדגים החריגים והמסקרנים בעולם החי.