מודל דמוגרפי חדש מציג תחזית יוצאת דופן לשינוי בהרכב האוכלוסייה במדינות אירופה, ובוחן מתי עלול שיעור האוכלוסייה המוגדרת במודל כמהגרת לעבור את רף 50 האחוזים במדינות שונות.
המודל פותח על ידי המכון לחקר ההגירה מחדש, ומכסה 15 מדינות אירופיות. הוא משתמש במודל מתמטי המבוסס על גיל, מין, ילודה, תמותה, הגירה והגירה החוצה, וממשיך את המגמות שנמדדו בשנים האחרונות אל העתיד.
לפי הנתונים העדכניים של המודל, שווייץ עשויה להיות המדינה הראשונה שבה שיעור האוכלוסייה המהגרת יעבור את מחצית האוכלוסייה, כבר בשנת 2038. כיום עומד שיעור זה לפי הגדרת המודל על כ־41.2 אחוזים.
אחריה נמצאת בלגיה, שבה המודל מציב את נקודת המעבר בשנת 2044. לפי הנתונים, כ־36.6 אחוזים מאוכלוסיית המדינה מוגדרים כיום בקבוצת המהגרים במודל.
בגרמניה נקודת המעבר ממוקמת בשנת 2045. המודל הגרמני מבוסס על ההגדרה הרשמית של הרקע ההגירתי, הכוללת בין היתר אנשים שנולדו ללא אזרחות גרמנית או אנשים שלפחות אחד מהוריהם נולד ללא אזרחות גרמנית.
בשבדיה, שבה שיעור האוכלוסייה המהגרת במודל עומד כיום על כ־36.8 אחוזים, נקודת המעבר ממוקמת בשנת 2046. באוסטריה המודל מציב אותה בשנת 2052, כאשר שיעור האוכלוסייה המוגדרת כמהגרת עומד כיום על כ־29.1 אחוזים.
גם בריטניה נמצאת בתוך פרק הזמן הזה. לפי המודל, נקודת המעבר עשויה להגיע בשנת 2053. במקרה הבריטי נעשה שימוש בנתוני מפקד האוכלוסין ובהגדרה המבוססת על מוצא אתני, כאשר הקבוצה המוגדרת במודל כאוכלוסייה מקומית כוללת בעיקר לבנים בריטים ולבנים אירים.
בספרד נקודת המעבר ממוקמת בשנת 2057, ובהולנד בשנת 2058. באירלנד היא רחוקה יותר וממוקמת בשנת 2077.
צרפת מופיעה אף היא במודל עם נקודת מעבר סביב שנת 2050, אך כאן מדובר בנתון שמקורו בתרחיש גבוה של מצפה ההגירה והדמוגרפיה הצרפתי ולא בחישוב עצמאי של המודל, ולכן הנתון הצרפתי שונה מבחינה מתודולוגית משאר המדינות.
הנתונים מגיעים על רקע שינוי דמוגרפי רחב יותר באירופה. לפי יורוסטאט, בשנת 2024 נכנסו למדינות האיחוד האירופי כמעט שישה מיליון מהגרים, כאשר כ־4.2 מיליון מהם הגיעו ממדינות שאינן חברות באיחוד. ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת היו היעדים המרכזיים מבחינת מספר המהגרים שנכנסו אליהן באותה שנה.
במקביל, אירופה מתמודדת עם הזדקנות אוכלוסייה ושיעורי ילודה נמוכים. התחזיות הרשמיות של יורוסטאט צופות שאוכלוסיית האיחוד האירופי, המונה כ־451.8 מיליון בני אדם בשנת 2025, תגיע לשיא קל ולאחר מכן תחל לרדת, לכ־445 מיליון בשנת 2050 ולכ־399 מיליון בשנת 2100.
המודל של המכון אינו מחשב רק את מספר התושבים הכולל, אלא מנסה לעקוב אחר היחס בין שתי קבוצות אוכלוסייה לאורך זמן. נקודת המעבר מוגדרת כשנה הראשונה שבה הקבוצה המוגדרת כמהגרת עוברת את רף 50 האחוזים מכלל האוכלוסייה.
המודל גם מציג תרחיש חלופי שבו היקף ההגירה הנכנסת יורד באופן חד ומתווספת הגירה חוזרת. אולם עיקר תשומת הלב בדוח מופנית לתרחיש שבו התנאים הדמוגרפיים שנמדדו בשנים האחרונות נמשכים.
כך, על פי החישוב, שווייץ נמצאת במרחק של כ־12 שנים בלבד מנקודת המעבר, בלגיה כ־18 שנים, גרמניה כ־19 שנים, שבדיה כ־20 שנים ואוסטריה כ־26 שנים. בהמשך מגיעות בריטניה, ספרד, הולנד ואירלנד.