חשבתם פעם למה בבידוק הביטחוני מתעקשים כל כך על מדי חום ישנים? התשובה לא קשורה רק לרעילות, אלא לסכנה קיומית למבנה המטוס עצמו.
מדחום הכספית המסורתי מבוסס על צינור זכוכית ובתוכו כספית, שמתרחבת ועולה בתוך שפופרת צרה ככל שהטמפרטורה עולה. כאשר הכספית מתחממת ונפחה גדל, אין לה מקום להתפשט בתוך המיכל התחתון, ולכן היא נדחפת לעלות במעלה השפופרת.
במדחומים רפואיים (מדחום מקסימלי), קיימת הצרות בבסיס שמונעת מהכספית לרדת חזרה, מה שמאפשר לקרוא את החום עד שמנערים את המכשיר בחוזקה.
הכספית היא "המתנקשת השקטה" של האלומיניום, המתכת ממנה עשויים רוב המטוסים המודרניים.
האלומיניום שבמטוס מוגן באופן טבעי על ידי שכבת חמצן דקה וקשיחה שמונעת ממנו להתפרק. אבל כשהכספית פוגשת אלומיניום חשוף (אפילו משריטה קלה), היא יוצרת תערובת שנקראת אמלגם. האמלגם הזה "מרים" את שכבת ההגנה של האלומיניום וחושף אותו לאוויר.
ברגע שהאלומיניום הטרי נחשף לחמצן, הוא מתחיל להתחמצן במהירות מטורפת ויוצר מעין "נוצות" לבנות ופריכות של תחמוצת אלומיניום.
למה כולם כל כך מפחדים מזה?
החלק המפחיד באמת הוא שהכספית לא נעלמת בתהליך. היא פשוט ממשיכה "לאכול" עוד ועוד שכבות של מתכת בלי לעצור, עד שהיא מתאדה. טיפה אחת קטנה של כספית יכולה לגרום לנזק מבני עצום, ודי בחור קטן בשלדת המטוס כדי ליצור מצב קטסטרופלי בזמן טיסה.
בשנות ה-80, נוסע בטיסת 727 השאיר בקבוק כספית בתא המטען מעל הראש. הפקק קפץ, והנוזל התפזר בכל רחבי המטוס. התוצאה? המטוס קורקע לתקופה ארוכה, וכל סנטימטר בו נבדק ברנטגן כדי לוודא שהמתכת לא נאכלה מבפנים. חשבון הניקוי הגיע לסכום של שש ספרות.
אז בפעם הבאה שאתם אורזים, זכרו: הכספית נראית כמו נוזל כסוף ותמים, אבל עבור המטוס מדובר בנשק כימי של ממש.
0 תגובות