נהרות רבים שבצפון אלסקה, אשר בעבר נחשבו לנקיים ובטוחים לשתייה, הפכו בתקופה האחרונה לכתומים ועכורים כתוצאה מזיהום חמור, כך חושף מחקר חדש שפורסם בספטמבר בכתב-העת המדעי PNAS. הסיבה להתפשטות התופעה: ההתחממות הגלובלית גורמת להפשרת קרקעות הפרמאפרוסט - אדמה קפואה שמאות שנים שמרה בקרבה מינרלים ומתכות כבדים. עם הפשרת הקרקע, מתחילה תגובת שרשרת כימית: מים וחמצן חודרים לקרקע וחושפים סלעים עשירים בגופרית, המתרכבים ויוצרים חומצה גפרתית שממיסה מתכות כמו ברזל, קדמיום ואלומיניום ישר לנהרות.
מדובר בזיהום ברמות שמזכירות נזקי כריית מחצבים, למרות שבאזור כלל לא פועלות מכרות. ריכוזי המתכות בנהרות עולים על הסף המותר לפי ה-EPA, והרכב המים הופך לחומצי במיוחד, מה שמפחית את השקיפות ופוגע בבעלי-החיים הזקוקים לאור. לסלמון, אחד ממנועי המזון העיקריים של קהילות ילידיות, צפויים קשיים בהתרבות בשל החול הדק שמכסה את קרקעית הנהר ופוגע באבני ההשרצה, ושאר דגים ותולעים פשוט נעלמים מהנחלים לאחר שהמים משנים צבעם לכתום.
המגמה אינה מקומית בלבד: תיעוד מדעי מראה שלפחות 75 נחלים ברחבי רכס ברוקס בארקטיקה שינו את צבעם בעשור האחרון, ותמונות לוויין מאשרות את התפשטות התופעה. "זה לא רק נהר הסלמון", מסביר פרופ' טים ליונס מאוניברסיטת קליפורניה, מהחוקרים הבכירים בתחום, "זו תופעה שמתרחשת ברחבי הארקטיקה - בכל מקום שיש סלעים מסוג מתאים ופרמאפרוסט שמפשיר, זה עלול להתחיל".
שלא כמו במכרות, בהם ניתן להקים מערכות טיפול במים והתערבות נקודתית, כאן מדובר במאות מקורות זיהום פזורים באזורים מבודדים, ללא שום תשתית שמאפשרת טיפול. ברוב המקרים, אם תגובת השרשרת מתחילה - אין דרך להפסיקה גם בעתיד הנראה לעין אלא אם הקרקע תשוב להתקרר ותפסיק להפשיר, סיטואציה הנראית כיום כבלתי אפשרית. החוקרים מדגישים כי זהו שינוי בלתי הפיך נוסף שמנוע על-ידי משבר האקלים, וכי גם קהילות מרוחקות שכמעט ואינן מושפעות ממעשה האדם עומדות בפני משבר סביבתי ברמות שלא נראו מעולם.
0 תגובות