דקות ספורות לפני שתוקפם של המכסים הזמניים פג, הכריז הלילה (בין חמישי לשישי) משרד נציב הסחר האמריקני על גל חדש ונרחב של מכסים בשיעורים של בין 10% ל-12.5% על ייבוא מיותר מ-80 שותפות סחר מרכזיות של ארצות הברית. ההסבר הרשמי שניתן הוא "מלחמה בעבודת כפייה", אך בפועל מדובר בהמשך ישיר למלחמה הכלכלית שטראמפ מוביל מול מדינות העולם.
הצו שנכנס לתוקפו בדקה לחצות בלילה (שעון ארה"ב) מחליף למעשה את המכסים הזמניים שהטיל הנשיא בעבר, והופך דף נוסף במדיניות הסחר האגרסיבית שלו. ישראל היא בין עשרות המדינות שמצאו את עצמן ברשימה בהפתעה - ועם מכה לא קלה בכלל.
ישראל ספגה את המכס המרבי
לפי המסמכים הרשמיים של הממשל, ישראל ספגה גזירה של תוספת מכס בשיעור המרבי בסבב הנוכחי: 12.5%. בעוד שמדינות כמו קנדה, מקסיקו, הודו ואפילו ירדן השכנה זכו לשיעור מופחת של 10% - אם בשל הסכמים קודמים או צעדים מיוחדים שנקטו - ישראל נכללה בקבוצת המדינות שעל הייבוא מהן יוטל המס המלא.
ישראל גם לא קיבלה את מנגנון התקרה שניתן לאיחוד האירופי, יפן, דרום קוריאה, שווייץ וטייוואן. היות ומדובר בתוספת על מס קיים, גם מוצרים שנהנו עד כה מפטור מכוח הסכם הסחר החופשי בין המדינות אינם מוגנים אוטומטית מהמכס החדש.
נציין כי הממשל האמריקני לא טוען שמוצרים ישראליים מסוימים יוצרו בעבודת כפייה. הוא קבע עם זאת שלישראל אין איסור חוקי מפורש על יבוא סחורות שיוצרו בעבודת כפייה, ולכן גם אין אכיפה אפקטיבית של איסור כזה. הדוח קובע שהמצב הזה "בלתי סביר" ומכביד על המסחר האמריקני.
הנימוק המתמיה
באופן מתמיהה, דווקא מדינות המזוהות עם טענות או דיווחים על עבודת כפייה כמו מיאנמר, אפגניסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן ולאוס נעדרות כליל מהרשימה. עם זאת הממשל האמריקני טוען כי כל המדינות ברשימה כשלו בהטלה ובאכיפה אפקטיבית של איסור על ייבוא מוצרים שמיוצרים באמצעות עבודת כפייה.
נציג הסחר האמריקני, ג'יימיסון גריר, הבהיר כי "ארצות הברית אוסרת על ייבוא מוצרים שמיוצרים בעבודת כפייה זה כמעט 100 שנה, ואוכפת זאת בקפדנות. הגיע הזמן ששותפות הסחר שלנו יעשו את אותו הדבר".
רבים בגבעת הקפיטול ובקהילת המשפט האמריקנית לא קונים את הנימוק של עבודת הכפייה וטוענים מנגד כי מדובר במפלט משפטי שקוף. הסנאטור הדמוקרטי רון ויידן תקף את המהלך בשימוע בקונגרס ואמר כי "התרמית הבאה של טראמפ בתחום הסחר היא הוראה לנציב הסחר לשחזר את המכסים הכלליים הבלתי חוקיים שלו תחת הכסות של טיפול בעבודת כפייה".
המכה ליצואנים הישראלים
לצד המכה ליצואנים הישראלים ולמדינות רבות אחרות, הממשל כלל במסמכים החרגות נקודתיות שנועדו למנוע זעזועים כבדים מדי בכלכלה האמריקנית. בין המוצרים שזכו להחרגה מהמכסים החדשים ניתן למצוא נפט, גז טבעי, דשנים חקלאיים, ציוד תעופה אזרחי, וכן תרופות גנריות.
טראמפ אף הודיע בנפרד כי ייבוא תרופות גנריות לארצות הברית ימשיך ליהנות ממכס של אפס אחוז למשך שנתיים. כמו כן, הוחרגו מוצרים שכבר כפופים למכסים מיוחדים בתחומי הפלדה, האלומיניום, והרכבים.
אולם עבור הייצוא הישראלי בשאר התחומים - החל מטכנולוגיה, דרך מכשור רפואי, כימיקלים, מזון, ציוד תעשייתי ועד מוצרי צריכה - המס החדש בשיעור 12.5% עלול להכביד משמעותית על התחרותיות בשוק האמריקני. לפי נתוני הממשל, ארה"ב ייבאה מישראל סחורות בשווי כ-20.6 מיליארד דולר ב-2025, והסחר הדו-צדדי בסחורות הגיע לכ-34.4 מיליארד דולר.
הרקע המשפטי
המהלך שהפתיע ממשלות רבות ברחבי העולם מגיע לאחר דרמה משפטית ופוליטית מתמשכת. בפברואר האחרון ספג טראמפ מכה קשה כשבית המשפט העליון בארה"ב פסל את חוקי החירום הבינלאומיים שבהם השתמש כדי להטיל מכסים נרחבים, ואף הורה למדינה להחזיר כ-160 מיליארד דולר בהכנסות ממכסים שנגבו.
בתגובה, פנה טראמפ לסעיף 122 לחוק הסחר של 1974, המאפשר להטיל מכס זמני של 10% לפרק זמן מוגבל של 150 יום בשל מאזן התשלומים. אולם, גם הכלי המשפטי הזה הותקף בבתי המשפט, והחלון הזמני שלו פקע בדיוק בחצות.
כדי למנוע את קריסת חומת המכסים שלו, שלף טראמפ כעת את סעיף 301 לחוק הסחר של 1974. זהו אותו כלי משפטי מבוסס ששימש אותו בקדנציה הראשונה מול סין, אולם הפעם הוא מופעל בהיקף גלובלי נרחב ויוצא דופן על 60 כלכלות שונות בבת אחת (האיחוד האירופי רשום כיחידה אחת, אף שהוא כולל 27 מדינות חברות).
הימור פוליטי
הצעד של טראמפ מהווה הימור פוליטי לקראת בחירות האמצע: את המכסים האלו לא משלמות המדינות המייצאות, אלא החברות האמריקניות שמייבאות את הסחורה, שלרוב מגלגלות את התייקרות העלויות ישר לכיסו של הצרכן האמריקני, שכבר מתוסכל גם כך מיוקר המחיה הגבוה.
עבור ישראל, המהלך הזה מהווה תזכורת לכך שבמדיניות הכלכלית החדשה של וושינגטון, שנועדה לסגור את הגירעון המסחרי ולהגן על התעשייה המקומית, גם ידידות קרובות אינן מקבלות הנחות.
הנציב גריר עם זאת התעקש כי "הסמכויות הספציפיות שבהן הממשל משתמש השתנו, אך אסטרטגיית הסחר לא השתנתה. אנו מחויבים להמשיך להשתמש במכסים ולנהל מו"מ על הסכמים כדי לתמוך בתיעוש מחדש של הכלכלה שלנו, להגן על העובדים האמריקנים ולהגדיל את שכרם, ולצמצם את גירעון הסחר שלנו".
0 תגובות