ניסוי קליני רחב היקף שפורסם ב־23 במרץ בכתב העת JAMA Neurology מעורר אכזבה וחשיבה מחודשת בקרב חוקרי אלצהיימר: אף שהצליח לשפר את בריאות הלב וכלי הדם של משתתפיו, לא נמצא בו שום שיפור בתפקוד הקוגניטיבי. הממצאים מערערים את ההנחה הרווחת כי שליטה הדוקה בגורמי סיכון קרדיווסקולריים – באמצעות פעילות גופנית ותרופות – עשויה לסייע במניעת דמנציה.
הניסוי, בשם Risk Reduction for Alzheimer’s Disease (rrAD), כלל 513 משתתפים בני 60 עד 85 מארבעה מקומות בארצות הברית. כל הנבדקים סבלו מיתר לחץ דם והיו בעלי היסטוריה משפחתית של דמנציה או דיווח עצמי על ירידה בזיכרון, אך לא סבלו מאלצהיימר מאובחן. הם חולקו לארבע קבוצות: פעילות גופנית אירובית קבועה, טיפול תרופתי אינטנסיבי להפחתת גורמי סיכון (כגון לחץ דם וכולסטרול), שילוב של השניים, או טיפול רגיל בלבד.
לאחר תקופה של 24 חודשים נמצא כי לא הייתה כל שונות מובהקת בתוצאות מבחני הזיכרון והתפקוד המוחי בין הקבוצות. גם מדדים משניים של תפקוד קוגניטיבי לא הצביעו על יתרון לקבוצה כלשהי. "שיפרנו את הגוף, אבל לא את המוח," אמר ד"ר ג'פרי קלר ממכון מחקר הפנינגטון, אחד מחוקרי ההובלה של הפרויקט. "הנתונים מראים כי ייתכן שהשיטות הללו לבדן אינן מספיקות כדי לשמור על הבריאות הקוגניטיבית בגיל מבוגר."
מומחים מציינים כי תוצאות אלה מצטרפות לשורה של כישלונות דומים בגישות שאינן ממוקדות באמילואיד - החלבון הקשור לפתולוגיה של אלצהיימר. רק לאחרונה הודגם כי גם התרופה סמגלוטייד (Semaglutide) של חברת נובו נורדיסק, אף שהשפיעה לטובה על מדדים דלקתיים, לא הביאה לשיפור קוגניטיבי בקרב חולי אלצהיימר בשלבים מוקדמים.
אך עדיין התוצאות אינן החלטיות. לפי החוקרים, ייתכן שהניסויים הקיימים קצרים מדי או מתמקדים בתחום אחד בלבד. “כדי להבין כיצד באמת אפשר למנוע או לעכב את הירידה הקוגניטיבית,” נכתב בסיכום הדוח, “צריך לשלב בין גישות רב־תחומיות - תזונה, פעילות מוחית, איזון גורמי סיכון, ואורח חיים בריא לאורך שנים.”
0 תגובות