חג החנוכה מזוהה יותר מכל עם ניסים. נס הוא רגע טוב ובלתי צפוי, לפעמים כנגד כל הסיכויים.

במהלך 15 שנות עיסוקיי כעורכת דין ומגשרת בענייני משפחה, זכיתי לכמה מקרים שחקוקים לי בלב עד היום ואני מגדירה אותם כניסים. גירושין הם כמעט תמיד לא קלים ומלווים ברגשות סוערים, אולם אלו היו מקרים כואבים מלאי אמוציות כאשר בני זוג מפרקים את החבילה המשפחתית ומתחילים לרדת לעומקי הפרידה של מי יקח מה, מה יהיה עם הילדים, איך תיראה השגרה החדשה עם הילדים וכמובן חלוקת הכספים, מה שבאופן טבעי מעורר יצרים רבים.

לא פעם בתחילת התהליך נכנסים בני הזוג למשרד שלי בריחוק, עוינות, פגיעות וכדומה, לתוך כל זה אני מגיעה עם הסתכלות גישורית במטרה לעזור להם לגבש הסכם גירושין, שיהפוך את תהליך הפרידה לפשוט יותר.

כך קרה לי לאחרונה עם זוג, נקרא להם 'ליאורה ואהוד' שהטיפול בהם – מבחינתי הוא בבחינת נס גלוי:

החל משיחת הטלפון הראשונה איתי, עוד טרם הגיעו לפגישה ולפני שפגשתי אותם אף לא פעם אחת - כבר שם בשיחה, קלטתי את קולות המלחמה ביניהם, את האנרגיות הקשות והמיליטנטיות.

נדרשו לנו 6 פגישות משותפות ונפרדות לסירוגין עד שראינו אור של קצה של הסכם. רק אז משהו החל להירגע. מצאתי עצמי ממש מרגישה שאני מצילה אותם מעצמם.

הם היו במשך כל הזמן, לאורך כל מסע הגישור, כפסע מהתפוצצות, כפסע מהגשת תביעות זה נגד זו.

העובדה שהילדים כל כך חשובים להם השאירה אותם בתוך חדר הגישור. שניהם היו חרדים שמא יאונה נזק לילדים וזה מה שהמשכתי להדגיש כל הזמן, כי אכן, לא היה לי ספק שבמקרה שלהם, אם הם יגיעו להליך משפטי זה יהיה הליך מכוער שישאיר אחריו אדמה חרוכה ונזק להם ולילדיהם.

מצאתי עצמי משתמשת בכל כלי גישורי שהכרתי, מ'פירמידת הצרכים של מאסלו' ועד 'הכובעים של דה בונו'. התעקשתי על נקודת מבט וגישה "על מה כן מסכימים" כאשר, כל פעם היתה רק נקודה ספציפית וקטנה של הסכמה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

(להבדיל מ "מה לא מוסכם"), וכמובן הפגישות הנפרדות עזרו מאוד, כי שם ניתן היה באמת לעשות עבודה ולשקף לכל צד, שכאשר אחד אומר X, זו העמדה שלו בלבד, זה לאיו דווקא מעיד על מה הוא באמת רוצה, אלא מבטא את החששות של אותו צד, הפחד שלו מיום המחר וכדומה.

לשמחתי הגדולה אכן קרה נס והצלחתי לממש את הבטחתי להם עוד בשיחת הטלפון הראשונית - שאני אעשה ה-כ-ל כדי שיגיעו להסכם, ואחרי פגישות רבות, יותר מכל זוג אחר שהיה אצלי בשנים האחרונות, הם אכן חתמו על ההסכם בפניי בדמעות. נפרדתי מהם בהרגשה של שליחות, לא פחות מכך.

מקרה נוסף שזכור לי מאד היה בגישור שהתחיל בטונים נמוכים יחסית, אולם התפתח תוך כדי הפגישות לריב גדול בין בני הזוג בנושא חלוקת ימי השהות עם הילדים. הסתבר שהם הגיעו לגישור עם גישה שונה בעניין זה. כדי להגיע להסכם גירושין סופי, החלטתי ליצור הסדר זמני בין בני הזוג והם בחנו את ההתנהלות לפי הסדר זה במשך חודש ימים כדי שנקבל מושג אם זהו הדבר הנכון עבורם. לשמחתי הגדולה, גם כאן אירע נס והושג הסכם סופי ששני בני הזוג חיו עימו בשלום.

כשאני מצליחה להעביר את בני הזוג תהליך אמיתי שבסופו הגעה להסכם משותף ששומר על שני הצדדים, אלו רגעים שאני קוראת להם נס.