הוא חושש כל כך. מה יהיה מעמדו החברתי? וכמה קשב יהיה לו? האם יידע להיות מקובל בחברה? יהיה לו החוסן ללמוד כיאות? האם יאהבו אותו שם בישיבה? יידעו לראות בו את מי שהוא, או שמא סתם יהיה עוד ילדון מפוחד בין רבים כמוהו? האם יידעו אנשי הצוות החינוכי להבין לליבו ולדרבן בלי לשבור? והאם ימצא את מקומו ויתחיל לפרוח? כה קשה המעבר בין השנים בגיל ההתבגרות. כל שנה היא עולם משלה וכל ישיבה היא עולם מלא.
כל שנה נשפכים עשרות תלמידים חדשים ומזעזעים את הקיים, ונוצר אופי וזרימה מחודשת באפיק הרגוע. וכל שנה על הנערים לצלוח את הגל ולמצוא אחיזה לעצמם. וכל נער איננו אותו נער ששלחנו בשנה שעברה. בכמעט שנה שחלפה הוא צמח וגדל והשתנה והוא עצמו אינו יודע להכיר את נפשו. האם תכיר אותו הישיבה? היידעו לזהות את השינוי שחל בו ולהעריכו?
הילד שסיים כיתה ח' הופך ברגע לבחור ישיבה. אבל הילד שסיים שיעור א' הופך לבחור משיעור ב'. לעיתים הוא בגר והבשיל, אבל לעיתים רק ניצנים נבטו והוא עדיין ילד-נער שמנסה לשחות במעלה הזרם. ואולי טרם השלים עם צמיחתו. הבחורון שעולה לישיבה גדולה, והוא נמצא בכמה מישורי צמיחה במקביל וליבו בעיצומה של סערת גיל ההתבגרות והוא מלא שאיפות ורצונות, מי יבין לליבו? מי יראה בו אדם אחד ומיוחד?
אנחנו אורזים להם מזוודות, ומגניבים ממתק שיהיה להם טעם מתוק בלב. מנסים לארוז קצת מאוירת הבית ומנת עידוד וכוח, שיהיה להם לדרך. דואגים לכל הנדרש להם ומטיפים מעט מוסר אחרון ומזכירים לצחצח שיניים ולהיות מנומסים ולקום בזמן וללכת לישון ולשמור על המשקפיים ולהתקשר הביתה בערב.
צריך לתת להם גם לראות את הדמעות שבורחות לנו מזוית העין. שיידעו עד כמה אנחנו שם בשבילם. שיידעו שבכל מצב, יש להם גב איתן ותומך. שיתקשרו, וימלמלו כמה מילים בקול שהתחלף ונשמע כה לא מוכר, שיילכו לישון מאוחר ויקומו ברגע האחרון, ושלא יחליפו בגדים עד מצוקה ממשית של חולצות. לא נורא.
אבל שירגישו בכל רמ"ח אבריהם הצעירים, שיש להם בית. שיש מי שיקשיב למצוקתם, אם וכאשר תהיה. ממשית חלילה, או מדומה. היינו הך. שיידעו, שגם שם בישיבה, יש מי שבוכה למענם וקשוב לחייהם. האפיק משתנה, העץ צומח, אבל הבית נשאר בשבילם כסלע איתן.
כי אחרי הכל, שנה הבאה יבואו בחורים חדשים והאפיק ישתנה. ותבוא ישיבה חדשה ויבואו שינויים כה רבים. מה נשאר יציב למענם אם לא בית ההורים? בית הוא המקום בו לעולם לא נסגרת בפניך הדלת, אומר הפתגם העתיק.
בחור ישיבה צריך לדעת בביטחון מלא, שביתו נשאר כזה ולא משנה מה יקרה. שבבית תמיד יהיה מי שיקשיב וייתן לו כתף ואימון ואהבה. אז תנו להם לראות את הדמעות. הם לא באמת מתביישים בהן. הם לוקחים אותן איתם לדרכם, בהכרת טובה.
]]>
