אסטרונומים דיווחו על אחת התופעות המוזרות ביותר שתועדו בעשורים האחרונים: כוכב מסיבי ובוהק במיוחד נעלם לפתע מגלקסיית אנדרומדה - מבלי להשאיר אחריו את מראה הזוהר האופייני לפיצוץ סופרנובה. במקום זאת, נראה כי קרס ישירות לתוך חור שחור, בתהליך מתמשך ושקט.
הכוכב, שנקרא M31-2014-DS1, היה בעבר אחד הבוהקים ביותר בשכונתה הקוסמית של שביל החלב, בוהק בעוצמה של פי 100 אלף מהשמש שלנו. צוות בראשותו של האסטרופיזיקאי ד"ר קישליי די מהמכון סימונס ועמיתתו אוניברסיטת קולומביה, עקב אחריו באמצעות נתוני משימת החלל NEOWISE של נאס"א. בתחילה נראה עלייה באור האינפרא-אדום, אך כעבור שנתיים בלבד - הכוכב החל להיעלם עד שנעלם כמעט לחלוטין.
"זה היה רגע לא יאומן", סיפר די ל־Space.com. "כוַנוּ את הטלסקופ לנקודה המדויקת, אך הכוכב פשוט לא היה שם. כוכבים בכזו עוצמה לא אמורים פשוט להיעלם - ובוודאי שלא בשקט כזה".
המדענים מעריכים כי תהליך ההיעלמות נבע מתנועה פנימית של גזים חמים - תופעה המכונה קונבקציה - שהתרחשה בין ליבת הכוכב לשכבותיו החיצוניות. כשחלקו הפנימי קרס לחור שחור שמסתו פי חמישה מזו של השמש, הגזים העליונים המשיכו להסתחרר סביבו ויצרו דיסקה מסתובבת. כך נוצר "מוות איטי": לא פיצוץ אדיר אלא קריסה הדרגתית הנמשכת עשרות שנים.
"זהו תהליך שלא ראינו בעבר", הסביר ד"ר אנדראה אנטוני, עמית מחקר בצוות. "במקום שהתהליך יימשך חודשים, הוא נפרש על פני עשורים - ולכן מקור האור הזה ממשיך להיראות, גם אם בעוצמה חלשה בהרבה".
ממצא זה מטלטל הנחות יסוד ישנות באסטרופיזיקה. מדענים סברו עד כה שרק כוכבים שמסתם גדולה מ־16 מסות שמש מסוגלים לקרוס ישירות לחור שחור. אולם M31-2014-DS1 היה קטן יותר - רק פי 13 מהשמש - ובכל זאת הפך לחור שחור.
"זה מרמז שכמות החורים השחורים ביקום עשויה להיות גדולה בהרבה משחשבנו", הוסיף די. "לא מדובר רק בכוכבים הענקיים ביותר - תהליך כזה כנראה נפוץ בהרבה ממה ששיערנו".
האנרגיה האחרונה שנפלטה מהכוכב לשעבר תישאר נראית בגלי אינפרא-אדום עוד שנים ארוכות, וצפויה להיחקר באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס ווב. לפי החוקרים, התגלית הזו עשויה לשנות את הבנתנו לגבי מחזור החיים של כוכבים ולהסביר את קיומם של חורים שחורים בעלי מסה גבוהה, כאלה שזוהו באירועי גלי כבידה בשנים האחרונות.
0 תגובות