אחד מתלמידי הבעל שם טוב נכנס לאיזה בית, וראה איש זקן מאוד שיושב צמוד לתנור חימום ומתאנח, ובבית מסתובב איזה איש לא מבוגר ומסדר דברים ועושה איזה מלאכה, והוא רואה שהאיש הצעיר מדבר בכעס ובצורה שאינה של כבוד כלפי האיש הזקן, ואמר לו, מחילה אבל תכבד את אבא שלך, כיבוד הורים זה א' ב' ביהדות ובאנושות.
האיש צחק ואמר לו: "הזקן הזה שיושב ליד התנור זה הבן שלי ואני אבא שלו".
תלמיד הבעל שם טוב שפשף את עיניו ולא האמין למה ששומע ורואה.
האיש הצעיר סיפר לו שבצעירותו זכה לשמש את הבעל שם טוב, ופעם אחת הבעל שם טוב נח באמצע היום, וטאטאתי את החדר, והנעליים של הבעל שם טוב היו מונחים צמוד למיטה, ורציתי להגביהם כדי לנקות את הרצפה.
אך מיד נפלה בדעתי מחשבה "מה אני צריך לגעת בנעלים של הבעל שם טוב ולהזיזם ממקומם נטאט מסביבם".
ולפתע התעורר הבעל שם טוב משנתו ושאל אותי: "הגבהת את הנעליים שלי ממקומם?", אמרתי שלא, רק טאטאתי סביבם ולא נגעתי בהם.
ואז אמר לי הבעל שם טוב: "תזכה בכך לאריכות ימים ושנים".
ומאז כמו שהייתי צעיר כך נשארתי באותו מראה, אפילו השיניים שלי חדשות.
זכות הבעל שם טוב תעמוד לנו אמן.
(ליקוטי סיפורים עמוד ט)
0 תגובות