כשהיה הבעל שם טוב עדיין נסתר, היה נודד מעיר לעיר ומכפר לכפר ואחת העבודות שלו היתה לשאול כל יהודי ויהודייה שראה, איך הבריאות?
ואיך הפרנסה?
ואיך החיים?
והיה שמח לשמוע שיהודים צעירים וזקנים כאחד, עונים תשובות של שבח לה', ברוך ה', תודה לה', אין על בורא עולם...
פעם אחת נכנס הבעל שם טוב לכפר מסוים ושם ישב יהודי זקן תלמיד חכם ענק שפרוש מכל ענייני העולם, ויושב ולומד מבוקר עד ערב עם טלית ותפילין, וכל ימיו הוא בצום, ולעת ערב אוכל מעט לחם עם מים.
כשנכנס הבעל שם טוב לחדרו של הצדיק שאל למצב בריאותו והאם יש לו את כל סיפוקו?
והצדיק לא התייחס לשאלות הבעל שם טוב שהיה לבוש ככפרי פשוט, והבעל שם טוב לא הרפה והמשיך ושאל כמה פעמים, נו איך הבריאות, איך הלימוד תורה?
עד שאותו צדיק התרגז עליו מאוד, וסימן לבעל שם טוב בידו שיצא מהחדר. אמר הבעל שם טוב אל הצדיק, כבודו, מדוע אינכם נותנים להקדוש ברוך הוא את פרנסתו?
כששמע הצדיק את דברי הבעל שם טוב התבלבל שהרי איזה יהודי כפרי פשוט מדבר על כך שצריך לתת לה' פרנסה ויש לדאוג לה' שלא ירעב וילך מהעולם...
הבעל שם טוב הבחין במחשבתו של הצדיק ואמר לו, בני ישראל יושבים על הפרנסה שה' יתברך נותן להם, אבל על איזו פרנסה יושב ה' יתברך בעצמו?
את זה דוד המלך אומר בתהלים ואתה קדוש יושב" – ה' יתברך "יושב" כמו שאומרים על אדם - ההוא יושב טוב.
על איזו פרנסה ה' יושב? על "תהלות ישראל" על כך שבני ישראל מהללים ומשבחים אותו ואומרים תודה וברוך ה', על הבריאות, הפרנסה והטוב שה' נותן להם, וזו הפרנסה של ה'. ובעת שבני ישראל אומרים דברי תהילה ומשבחים את ה' – ה' נותן להם בנים חיים ופרנסה בריווח.
0 תגובות