באחד הימים כשהבעל שם טוב התהלך והתבודד בין הרי הקרפטים, על ההר שממולו עמדה חבורת שודדים מטילי אימה.
כשראו שהבעל שם טוב מתקרב מתוך התבודדות ודבקות הישר אל קצה ההר בלי להבחין כלל במתרחש מולו, לא היה להם כל ספק כי עוד רגע קט יפול הבעל שם טוב אל התהום הפעורה הישר אל מותו.
אך כשעמדו רגליו בקצה הצוק, התקרב ההר הנגדי, וראשי הצוקים התחברו ביניהם והדרך היתה לו למישור.
למרבה פליאתם, הנס חזר על עצמו כמה וכמה פעמים.
הבינו השודדים כי איש אלוקים הוא זה, אין הוא אדם פשוט כלל וכלל.
הם קיבלו אומץ וניגשו אל הבעל שם טוב וכך אמרו לו: 'ראינו בעינינו כי איש אלוקים אתה.
מבקשים אנו ממך שתתפלל עלינו שיצליח ה' דרכנו, שהרי עיסוקנו כרוך בסכנה גדולה'.
אמר להם הבעל שם טוב: 'תשבעו לי שלעולם לא תפגעו ביהודי ולא תגזלו ממנו, ואברך אתכם'.
ונשבעו לו, ומאז בכל פעם שנוצרו ביניהם חילוקי דעות או טענות היו באים לפניו שיברור ביניהם, והיו מכבדים אותו בכבוד גדול.
באחד הימים, הגיעו לפניו שניים מהגזלנים ורצו שיחרוץ ביניהם דין.
אך הפסק שנתן הבעל שם טוב היה רע בעיני אחד מהם ורצה לנקום בו, אך אמר בלבו, כי בעת שהבעל שם טוב ער לא ניתן לפגוע בו.
החליט להמתין שירדם, ואז יטול את נפשו.
כששכב הבעל שם טוב לישון, הגיע הגזלן חמוש בקרדום ורצה לכרות את ראשו.
אך עוד בטרם הצליח לבצע את זממו נחטף והוכה מכות אכזריות ונשאר חבוט ופצוע, ולא נודע מי עשה לו זאת.
לאחר זמן, קם הבעל שם טוב משנתו ומצא את האיש שוכב וגופו מלא פצעים ושאל אותו: מי אתה?
ומי פגע בך כך?
אך לא היה בכוחו של האיש אפילו לענות.
למחרת כששבו אליו מעט כוחותיו, סיפר הגזלן לבעל שם טוב מה אירע.
0 תגובות