ארוחת ערב במעון לאנשים עם מוגבלות שכלית הסתיימה באסון: חוסה שניגשה למטבחון, לקחה בורקס שהושאר על השיש ואכלה ממנו, נחנקה והתמוטטה. חמישה ימים לאחר מכן היא נפטרה בבית החולים. כעת הרשיע בית משפט השלום בפתח תקווה את המטפלת שהייתה אחראית על המחלקה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
המקרה התרחש ב-8 במאי 2020 במעון "רנד" בטירה. באותה משמרת הייתה המטפלת אחראית על מחלקה שבה שהו שבע חוסות, חלקן נדרשו לאכול מזון טחון או גרוס בשל סכנת חנק.
על פי הכרעת הדין, המטפלת ידעה כי המנוחה אינה רשאית לאכול מזון רגיל, ואף הוזהרה שחוסות עלולות לקחת מזון שאינו מתאים למצבן.
הבורקס שנותר על השיש
לאחר ארוחת הערב הותירה המטפלת צלחת בורקסים שאחת החוסות לא סיימה לאכול. במקום להשליך את השאריות או להרחיקן מהישג יד, השאירה את הצלחת על השיש במטבחון, בסמוך למתקן המים.
כעבור דקות אחדות, בזמן שסייעה לחוסה אחרת, ניגשה המנוחה למטבחון, נטלה בורקס ואכלה ממנו.
בתוך זמן קצר היא נחנקה והתמוטטה. המטפלת הבחינה בה כשהיא מכחילה והזעיקה עזרה.
המנוחה פונתה לבית החולים מאיר כשהיא מורדמת ומונשמת, אך ב-13 במאי נקבע מותה.
"לא קיבלתי הדרכה מספקת"
במהלך המשפט טענה המטפלת כי הייתה בראשית תקופת העסקתה המחודשת במעון, לאחר ששבה לעבוד בו ימים ספורים לפני האירוע.
לדבריה, היא הוצבה במחלקה שלא הייתה מחלקת עבודתה הקבועה, לא קיבלה הדרכה מסודרת ולא הייתה אמורה לשאת באחריות עצמאית על החוסות.
עוד טענה כי השאירה את הבורקסים בעקבות הנחיה לשמור מזון לחוסה אחרת, וכי לא היה מקום מתאים להניח אותם משום שחלק מדלתות הארונות היו פגומות.
אלא שהשופט גיל גבאי לא קיבל את ההסברים.
בית המשפט הסתמך בין היתר על תיעוד מצלמות האבטחה ועל עדותה של אחראית המשמרת, שלפיה ההנחיה הייתה להשליך שאריות מזון ולא להשאיר אוכל בהישג ידן של החוסות.
השופט הבהיר שגם אילו ניתנה הוראה לשמור את הבורקסים, לא היה בכך היתר להשאיר אותם במקום שבו חוסה הנתונה בסכנת חנק יכולה לקחת אותם.
השופט: "אין צורך בהכשרה מיוחדת"
בהכרעת הדין הדגיש השופט כי המטפלת הייתה מודעת לסיכון, וכי מניעתו לא חייבה ידע רפואי או הכשרה מקצועית מיוחדת.
"לשם כך אין צורך בהכשרה מיוחדת, לא נדרשת אבחנה בין מטפל ותיק או מתלמד", קבע.
עוד כתב: "כל שנדרש מהנאשמת, אשר הוזהרה לפני ובמהלך המשמרת מפני אפשרות גניבת מזון והייתה מודעת לאפשרות של חנק כתוצאה מכך, הוא לא לאפשר לחוסות מגע לא מבוקר עם מזון".
בית המשפט קבע כי מדובר בסיכון שניתן היה לצפות מראש ולמנוע באמצעות הרחקת המזון מהישג יד.
השופט דחה גם את טענות ההגנה שלפיהן לא הוכח קשר בין אכילת הבורקס לבין מותה של החוסה. לאחר שבחן את התיעוד ואת השתלשלות האירועים הרפואית, קבע כי הקשר הסיבתי הוכח מעבר לספק סביר.
המטפלת הורשעה, העונש טרם נקבע
ההגנה העלתה טענות נוספות בנוגע למחדלי חקירה ולאכיפה בררנית כלפי המטפלת לעומת עובדים אחרים במעון, אולם גם אלה נדחו.
השופט הדגיש כי החובה המוטלת על מטפלים בחסרי ישע היא חובה מוגברת, בשל התלות שלהם בצוות המטפל והסכנות הנשקפות להם.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המדינה הוכיחה מעבר לספק סביר שהמטפלת התרשלה באופן שגרם למותה של החוסה, והרשיע אותה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.
בשלב זה מדובר בהכרעת דין בלבד. עונשה של המטפלת טרם נקבע.