הורים יקרים, שלום וברכה.
יש איזו נקודת מפגש בינינו לבין הילדים, בדיוק בחלק הזה, שהם לא עושים את מה שצריך לעשות. אתה מגיע הביתה, ואז אשתך אומרת לך: 'הוא לא פתח ספר כל היום, הוא כל היום היה בבית'.
יש איזה משהו כזה שאומר כאילו, 'וואו, למה הוא לא עושה את זה?', יש איזה משהו מאוד טבעי שיקרה לנו, וזה לשפוט אותו. להגיע אליו בטענה, וזה יכול להיגרם במשהו חזיתי.
הפתרון הוא לדעת לשבת ולדבר איתו על זה, ולנסות להבין מה חסר לו. חסר לו איזה משהו, כנראה, שבדיוק עכשיו הוא מבטא אותו. בתקופה של הבית הוא רוצה להרגיש, אין לי שום כבלים, אין לי שום מחויבויות, וזה בסדר, הוא צריך להרגיש את זה. אבל השיח איתנו, ממנו, צריך תמיד להיגמר בצורה של הבנה, בצורה של לתת כלים איך לגרום לו לעשות את זה, או לתת לו איזה אברך שיהיה איתו, שעה ביום, העיקר שהוא יהיה במקום של סדר.
כשזה יקרה, יהיה לו למה לקום בבוקר, ואנחנו נרגיש בטוחים יותר. בהצלחה.
0 תגובות