בין כל "חוקי הניהול" שמתגלגלים ברשתות - כמו חוק פארקינסון (שהעבודה מתרחבת למלא את הזמן שהוקצה לה), חוק גודהארט (שברגע שמדד הופך למטרה, הוא מפסיק להיות מדד טוב) וחוק מרפי (אם משהו יכול להשתבש - הוא ישתבש) מסתתר פנינה אחת פשוטה ונשכחת: חוק קידלינס. לפיו:
"If you write down a problem clearly, you’re halfway to solving it."
"אם ניסחת את הבעיה בבהירות – פתרת חצי ממנה."
לא מדובר בחוק פיזיקלי, ולא בתקנה רשמית - אלא בתובנה מעשית רבת־עוצמה, שקנתה לה אחיזה בקרב מנהלים, יועצים, פסיכולוגים ובראשם, כפי שנראה, חכמי ישראל.
"הבעיה" היא לא תמיד הבעיה
למה חוק קידלינס כה אפקטיבי? משום שהוא מתמודד עם נקודת חולשה אנושית בסיסית: פעמים רבות, מה שנראה לנו כבעיה - אינו אלא תחושת בלבול, תחושת תקיעות או עומס רגשי. רק כשאנחנו מתיישבים לנסח בדיוק מה לא עובד, הבעיה עצמה מצטמצמת ומתחילה להתבהר.
דוגמה עכשווית:
יזם צעיר עשוי לחשוב "הסטארט-אפ שלי לא מתקדם". אך ברגע שיכתוב: "אנחנו לא מצליחים להשיג פגישה עם משקיע בתחום הבריאות הדיגיטלית", הוא כבר הגדיר מטרה אופרטיבית. עכשיו אפשר לשאול: למה לא מצליחים? האם אנחנו לא פונים נכון למשקיעים? אולי צריך להפעיל קשרים מסויימים? הפתרון מתחיל להיראות.
מקרה היסטורי: וינסטון צ'רצ'יל ו"לב הסערה"
בתקופת מלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל עמד בפני סבך של דילמות אסטרטגיות. מהלך בולט שזכה להערכה היה כשהחליט למקד את המאמץ הבריטי בהגנה על מצרים ותעלת סואץ, במקום להתפזר בין זירות שונות שכן תעלת סואץ קיצרה באופן דרמטי את הדרך מאנגליה להודו – שהייתה "יהלום הכתר" של האימפריה הבריטית, בלי התעלה, היה צורך להקיף את כל אפריקה דרך כף התקווה הטובה – מסלול ארוך, יקר ומסוכן יותר. יומניו מלמדים שבשלב מסוים ישב עם יועציו ודרש מהם לנסח מחדש מהי "הבעיה האסטרטגית של בריטניה". כשהתשובה הפשוטה נוסחה - "לשמור על שליטה על הנתיב להודו" - התבהר לו סדר העדיפויות. בהירות ההגדרה כיוונה את כל המדיניות.
זווית יהודית: "תפסת מרובה - לא תפסת"
גם במקורות ניתן למצוא הד לתובנה של קידלינס. בחז"ל אנו מוצאים ביטוי לתובנה זו, בצורה הפוכה: "תפסת מרובה - לא תפסת" (ספרא פרשת מצורע פרשת זבים ה, סוף פרק ז). מי שמנסה לאחוז את כל הבעיה מבלי לדייקה - נשאר בלי כלום. דווקא ההגדרה הצרה, הברורה, הספציפית - היא שפותחת את הדרך לפתרון. כך יודעים במה להתמקד ומה הקושי ויכולים להתקדם בצעדים ברורים למטרה.
אך מקור שתואם בדיוק את מה שאמר קידלינס אך קדם לו במאות שנים, ניתן למצוא בחיבור הנודע מתקופת הראשונים "מבחר הפנינים", ספר המורכב כולו מפתגמי חכמה עמוקים שרבים מהם שמשו את חכמי המוסר בחיבוריהם (רבינו יונה למשל מרבה להביאו בפירושו על אבות). בחיבור, שיש המייחסים אותו לרבי שלמה אבן גבירול, נכתב "ואמר שאלת החכם. חצי החכמה, ופיוס בני אדם, חצי השכל, וסדר ההוצאה, חצי הספוק" (מבחר הפנינים א ג). ואם כן, רואים בדברי החיבור שלשאול שאלה בצורה נכונה - משמע להגדיר טוב את הבעיה - זה כבר חצי מהחכמה (הפתרון) של הבעיה.
למה זה עובד?
מבחינה פסיכולוגית, כתיבה של בעיה "משחררת" עומס מהזיכרון העבודה (working memory) ומאפשרת למוח לעבור ממצב של "תגובה רגשית" למצב של "חשיבה אסטרטגית". זהו שלב מוּדע שבו אנו מסירים את הרעש ומזהים את נקודת הקושי. במילים אחרות - הבעיה כבר לא רק מרגישה קשה, אלא מופיעה על הדף, ומתחילה להתפרק.
לסיכומו של דבר, יש לציין כי חוק קידלינס אולי אינו מדעי - אך הוא מעשי, חכם ומגובה בניסיון של אנשים רבים ממקומות שונים. גם ההיסטוריה וגם מקורותינו היהודיים מלמדים שאם רק נעצור לרגע, נכתוב, ננסח - נגלה שפתרון כבר בדרך.
0 תגובות